שלושה עשורים חלפו מאז שנחתמו הסכמי אוסלו. ההבטחה הייתה לעידן חדש של שלום ופיוס, אבל בפועל קיבלנו אינתיפאדות עקובות מדם, טרור בלתי פוסק, מערכת חינוך פלסטינית שמקדשת שהידים, ותנועה מתמדת לדה־לגיטימציה של מדינת ישראל. ב־7 באוקטובר 2023 נקרעה סופית המסכה מעל האשליה: אי אפשר להחזיק שותפות אסטרטגית עם הנהגה שמחנכת את ילדיה ל“מאבק מזוין עד הניצחון”. היום אפשר לומר זאת בפה מלא – אוסלו קרס, והגיעה העת שישראל תגדיר מחדש את אסטרטגיית הביטחון שלה. בלב המענה חייב לעמוד פרויקט אחד -E1.

כבר בשנות ה-90 נחשף כישלון ההסכם. נאום יוהנסבורג של ערפאת, שבו השווה את אוסלו ל“חודייביה” – הפוגה זמנית עד להתעצמות – היה אות האזהרה הראשון. מאז התברר שוב ושוב שהצד הפלסטיני לא ראה בהסכמים התחייבות לשלום אלא תחבולה: אינתיפאדה שנייה שגבתה את חייהם של יותר מאלף ישראלים, פרשת הספינה קארין A שניסתה להבריח כמות אדירה של נשק איראני שובר שוויון ישירות לידי הרשות, ספרי לימוד המציגים את פלסטין “מן הים ועד הירדן”, תשלומים למחבלים ולאסירים, מהלכים חד־צדדיים באו״ם, ובנייה בלתי חוקית בחסות האיחוד האירופי בשטחי C. ישראל מצידה פעלה כמעט תמיד כתגובה: הרחבת יישובים פה, חומת מגן שם, סיכולים ממוקדים בשטח A – לא מתוך אסטרטגיה סדורה אלא כהתגוננות.

למרות זאת, העולם ממשיך לדבוק בסיסמה של “שתי מדינות לשני עמים”. אלא שהניסיון לימד שמדינה פלסטינית כזו לא תהיה “שכנה לשלום”, אלא ישות עוינת שכל זהותה מבוססת על הסתה וטרור. 7 באוקטובר הוכיח זאת סופית: פתרון שתי המדינות אינו אלא הצבת מדינת טרור אסלאמית על הגבעות השולטות במרכז הארץ. מי שחושב שישראל יכולה להרשות זאת לעצמה, מתעלם מהמציאות.

כאן נכנס לתמונה פרויקט E1 , הרצף ההתיישבותי בין ירושלים למעלה אדומים הוא החוליה הגיאוגרפית שמכריעה את עתיד יהודה ושומרון. בנייה ב־E1 מבטיחה את ביטחונה של ירושלים ומונעת את ניתוקה מהמזרח, חוסמת את האפשרות לרצף פלסטיני בין השומרון ליהודה, ומציבה תגובה הולמת לניסיונות הפלסטינים ליצור עובדות בשטח. מעבר לכך, מדובר במסר בינלאומי ברור: ישראל אינה שבויה עוד באשליות העבר, היא לא תקים מדינה עוינת בלב הארץ, אלא תבסס מציאות של ריבונות, ביטחון ושלום מתוך עוצמה.

בנייה ב־E1 היא למעשה הכרזה אסטרטגית. היא מבטיחה את ירושלים, מונעת סכנת מדינה פלסטינית רציפה, ומשדרת לעולם שישראל כאן כדי להישאר. במקביל, צריכה ישראל לפעול לחידוש יישום תכנית אלון – בנייה לכל אורך בקעת הירדן – יחזק את הגבול המזרחי ויבטיח עומק אסטרטגי החיוני לעתידה של המדינה.

הגיעה השעה לומר את האמת ללא כחל וסרק: אוסלו נכשל משום שהצד הפלסטיני מעולם לא התכוון לממש אותו. הוא ביקש הפוגה להתעצמות, לא שלום. במקום לבנות חברה – השקיע בטרור. במקום לחנך לדו־קיום – טיפח שנאה. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיאחז עוד באשליה. 

בנייה ב-E1 אינה רק זכות טבעית, אלא חובה היסטורית. היא המפתח לעתיד של ביטחון ושגשוג, והיא הסמל לכך שישראל מסיקה מסקנות מהעבר ומכוננת עתיד בטוח לדורות הבאים.

פורסם במעריב, בתאריך 03.09.2025.