עיקרי הדברים

• הדיפלומטיה המערבית הקלאסית התבססה לאורך עשורים על ריסון לשוני, עמימות ונימוס כבסיס ל"כוח רך".
• טראמפ שובר במכוון את הכללים הללו ומאמץ סגנון של עלבונות, איומים והשפלות כפרקטיקה דיפלומטית לגיטימית.
• השימוש בעלבון אישי אינו מקרי, אלא כלי לדה-לגיטימציה של מנהיגים יריבים ולסימון יחסי כוח.
• דחיית התקינות הפוליטית משמשת אצל טראמפ פרובוקציה אידיאולוגית נגד האליטות הליברליות והסדר הבינלאומי הקיים.
• אי-היצמדות לעובדות ויצירת "מציאויות מדומינות" הן חלק אינהרנטי מהשיח הדיפלומטי החדש שהוא מעצב.
• סגנונו של טראמפ אינו רק תוצאה של אישיות, אלא ביטוי לתפיסה רביזיוניסטית המבקשת לעצב סדר עולמי חדש.
• הדיפלומטיה הבוטה של טראמפ משקפת מעבר מנורמות וערכים להיגיון של כוח, אינטרסים והגמוניה אמריקאית גלויה.