דוד מ' וינברג 
דוד מ' וינברג 
כולם, מהנשיא ג’ו ביידן ועד ארגון בצלם, מפיצים את המיתוס שלפיו מתנחלים בגדה המערבית מנצלים את המלחמה נגד חמאס כדי לפלוש לאדמות פרטיות ולתקוף פלסטינים באלימות בהיקפים מדאיגים שלא נראו עד כה.
כך למשל, כאשר סגנית הנשיא האמריקנית קמלה האריס שוחחה עם הנשיא יצחק הרצוג בעיצומה של המערכה הקשה של ישראל נגד חמאס, היא מצאה לנכון לנזוף בו שיש “להעניש מתנחלים קיצוניים על מעשי האלימות שלהם”.
כמו כן, דובר משרד החוץ האמריקני גינה בשבוע שעבר “רמות חסרות תקדים של אלימות מצד מתנחלים קיצוניים נגד פלסטינים ורכושם, ועקירת קהילות שלמות”, לא פחות.
דומה שהמצב כל כך גרוע וכל כך יוצא מכלל שליטה, עד שארה”ב הכריזה על איסור מתן ויזה ל”מתנחלים קיצוניים”.
אלא שזה פשוט אינו נכון. אין גל הסלמה או גל חסר תקדים של אלימות מתנחלים ביהודה ושומרון בחסות המלחמה בעזה. ההתמקדות האובססיבית של הדרגים הגבוהים ביותר בוושינגטון ב”טרור המתנחלים” מתבססת על ידיעות כוזבות (פייק ניוז).
מדוע נפוצות ידיעות כוזבות כאלה? ככל הנראה כדי “לאזן” את פשעי חמאס. זו דרכם של ידידי ישראל החסרים חוט שדרה, או של ישראלים מהשמאל הקיצוני, להרחיק עצמם מהישראלים הרעים (המתנחלים), בעודם נאלצים, אבוי, לגנות את הפלסטינים הרעים (חמאס).
במילים אחרות, זהו ניסיון לייצר מידה מסוימת של שוויון מוסרי מעוות בין ישראלים לפלסטינים; להביע גינוי שווה ערך ל”כל הצדדים” ולמחזר את קלישאת “מעגל האלימות”. זו דרכם של משקיפים בינלאומיים “הוגנים” להבהיר שהם אינם לגמרי בצד של ישראל חלילה – אפילו לאחר שחמאס והג’יהאד האסלאמי הפלסטיני ביצעו את הפשעים האכזריים ביותר.
מזכ”ל האו”ם אנטוניו גוטרס ושליח האו”ם למזרח התיכון תור ונסלנד הם מהגרועים שבהם. כהרגלם הקלוקל הם מגנים בקביעות, כולל השבוע, את “מעגל האלימות המתמשך” ביהודה ושומרון – משל ישראלים ופלסטינים משתעשעים במעשי רצח להנאתם או באותה רמה של שנאה רצחנית, וכאילו זה מה שמצדיק את זוועות הג’נוסייד של חמאס ב-7 באוקטובר ואת פשעי המלחמה הנמשכים שלו, כולל החזקת אזרחים חטופים.
כדי לפזר את ערפל הקרב, השקרים והאינפורמציה המוטעית, החלטתי לחקור את העניין באמצעות פנייה ישירות למקור. הגשתי בקשה רשמית לקבלת מידע לשב”כ, שהוא הזרוע הממשלתית האחראית על מעקב ומניעת אלימות ביהודה ושומרון.
מהסטטיסטיקה המפורטת והמדויקת שקיבלתי, ברור לחלוטין כי לא חלה עלייה משמעותית באלימות של הימין היהודי נגד ערבים פלסטינים ביהודה ושומרון מאז תחילת מלחמת עזה הנוכחית בהשוואה למחצית השנה הראשונה, קרי ינואר עד יולי 2023. כמו כן, אין כל קפיצה או “זינוק” באלימות של מתנחלים באוקטובר-נובמבר בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
(באוגוסט וספטמבר רואים ירידה ניכרת בפעילות כזו; הסיבה לכך אינה מוסברת).
בסך הכול, רמת החיכוך/אלימות בשנת 2023 זהה לזו של 2022, ומסתכמת בכ-1,000 תקריות של אלימות מכל הסוגים במהלך השנה כולה.
“אלימות” בהקשר זה פירושה אירועים שונים ומגוונים, החל מעימותים מילוליים ויידוי אבנים (מה שבשב”כ מכנים “חיכוכים” או “הטרדות”), דרך ריסוס סיסמאות נגד ערבים ומעשים אחרים של ונדליזם אנונימי, כולל ונדליזם חקלאי (פעילויות “תג מחיר”), ועד להצתת בתים או מסגדים (המסווגים במפורש כ”מעשי טרור”).
למעשה, בסוג החמור של התקריות חלה ירידה של 50% בהשוואה לשנה שעברה (אם כי התקריות המעטות שעדיין התרחשו היו אלימות יותר השנה), ואפס אירועים של “מעשי טרור” ב-60 הימים האחרונים. אין ראיות כלשהן להאשמה הפרועה של “בצלם” כי “600 פלסטינים מ-13 יישובים נאלצו לנטוש את בתיהם” בעקבות פחד מהתקפות מתנחלים.
בצלם, יש דין, משרד הבריאות של הרשות הפלסטינית ומשרד האו”ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) – שהוא גוף עוין במיוחד לישראל – הוסיפו והזינו את התקשורת הבינלאומית בסטטיסטיקות כוזבות בעליל שלפיהן יותר מ-180 פלסטינים נהרגו על ידי “כוחות ישראליים ומתנחלים ישראלים” השנה, כשהם שבים וחוזרים על המצג כאילו יותר אזרחים פלסטינים חפים מפשע נופלים קורבן ל”אלימות מתנחלים”.
בפועל, 99.9% ממקרי המוות הללו היו מחבלים פלסטינים שחוסלו על ידי צה”ל במסגרת פעולות סיכול נגד חמאס ופת”ח ומחרטות נשק בג’נין, בשכם, בחברון ובמקומות נוספים בגדה המערבית. פעולות הסיכול של צה”ל הן הדבר היחיד שמונע מאירוע הג’נוסייד של ה-7 באוקטובר לחזור על עצמו בלב ישראל. אבל זה אינו מונע מהרשות הפלסטינית או מסוכנות OCHA להפיץ עוד האשמות שווא על “אלימות מתנחלים”.
נכון שלמרבה הצער חלה עלייה חדה בתקריות ובתקיפות מצד מתנחלים בשנת 2022 (שוב, לא ב-2023) בהשוואה לשנים 2020 ו-2021. ייתכן שניתן לייחס זאת לכך שתושבי יהודה ושומרון היהודים, ולמעשה כלל אזרחי ישראל, חוו בשנת 2022 גל קשה של פיגועי טרור מצד הפלסטינים.
במקרה שהגורמים הרשמיים בוושינגטון ובמקומות אחרים שכחו, הנה תזכורת: בשנת 2022 נרשמו מעל 5,000 פיגועי טרור מצד פלסטינים נגד ישראלים יהודים, שכללו פיגועי דריסה, ירי, דקירה ומטעני נפץ, שגבו את חייהם של גברים, נשים וילדים חפים מפשע. פיגועים אלה כללו למעלה מ-500 זריקות של בקבוקי תבערה, שגרמו לפציעתם של יותר מ-150 ישראלים. בשנת 2021 חלה עלייה של 210% בתקריות יידוי אבנים לעומת 2020, ועלייה של 156% בתקריות זריקת מטענים לעומת 2020.
במהלך אביב-קיץ 2023 רצחו טרוריסטים פלסטינים קרוב ל-40 ישראלים בתוך ומחוץ לגבולות הקו הירוק, כאשר בכל רחבי ישראל נרשמו יותר מ-3,640 אירועי טרור של פלסטינים וערבים, ובהם 2,118 מקרים של יידוי אבנים, 799 זריקות מטענים, 18 ניסיונות דקירה ו-6 תקיפות באמצעות כלי רכב.
אז, האם יש אלימות יהודית ביהודה ושומרון? כן. ואסור לקבל אותה. אין בי שום אהדה לנערי הגבעות משולחי הרסן המעורבים בה. ישראל חייבת להפעיל יד קשה נגד פורעי החוק, ובמקביל עליה לפעול ביתר תקיפות נגד הטרור הפלסטיני, הגדול יותר בהיקפו וקטלני יותר לאין שיעור.
אבל האם חל זינוק חד לאחרונה באלימות של מתנחלים, שיצא מכלל שליטה? התשובה היא לא.
והאם יש תרבות של אלימות בקרב קהילות המתנחלים? גם כאן התשובה היא לא. למעשה, שיעור הפגיעות ברכוש פלסטיני ובפלסטינים מצד כמה קיצונים מהשוליים בתוך קהילה המונה חצי מיליון ישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק, ואשר רובה המכריע שוחר שלום, הוא נמוך מרמת אירועי האלימות (של ישראלים נגד ישראלים) באזור תל אביב רבתי.
מבלי לנסות להפחית מחומרת המתקפות מצד קיצונים ישראלים על פלסטינים, האלימות מצד מיעוט מהמתנחלים מחווירה גם בהשוואה ל-5,000 הפיגועים השנתיים ה”רגילים” מצד פלסטינים, הכוללים השלכת אבנים, מטענים וירי במטרה להרוג אזרחים ישראלים.
וכמובן, היא מחווירה שבעתיים בהשוואה ל-1,200 הישראלים שנטבחו על ידי חמאס ב-7 באוקטובר, או למתקפת הטילים על כלל אזרחי ישראל, שעד כה מונה יותר מ-10,500 רקטות וטילים ששיגר חמאס לעבר מרכזי אוכלוסייה אזרחית בישראל בשבעת השבועות האחרונים.
לכן, בתקופה שבה ישראל מעורערת עדיין מהטבח המפלצתי של חמאס ב-7 באוקטובר, ומצפה ובצדק לתמיכה עולמית במאמץ המלחמתי שלה, בלתי נתפס ומעורר קבס להיווכח שיש המרגישים צורך להציב משקל נגד מוסרי כוזב לאלימות של חמאס, בצורת “עלייה באלימות מתנחלים” שאינה קיימת.
מיתוס “ההסלמה באלימות המתנחלים” הוא בסופו של דבר ניסיון לפגוע בתמיכה בישראל, ודרך סמויה להצדיק את מעשי הזוועה של חמאס. על כך היו נשיאות הרווארד ו-MIT אומרות בהתנשאות שהן רק “ממקמות את האלימות של כל הצדדים בתוך הקשר”. כמה רעל.
אני פונה לממשל ביידן ואומר: הפסיקו להטיח בפני ישראל את הטיעון של “אלימות מתנחלים” כשהיא נלחמת על חייה נגד חמאס החותר להשמידה. במקרה הטוב, זו סוגיה שמסיטה את תשומת הלב מהעיקר. במקרה הרע, זהו ניסיון מכוער להכפיש את צדקת המאמץ המלחמתי של ישראל.
פורסם ב-ערוץ 7 13.12.2023