מדי שנה, בעונת חג המולד, מקדישים כלי תקשורת מערביים לא מעט דיו – וארגונים נוצריים לא-ממשלתיים לא מעט קמפיינים – להפצת השקר שלפיו נוצרים נתונים לרדיפה בידי ישראלים. גרוע מכך: שיש יהודים ה"צולבים" נוצרים בלב בית לחם.

לא רק שהטענה הזו מופרכת מיסודה, היא גם מסיטה את המבט מן המציאות האמיתית: מתקפה אסלאמיסטית רדיקלית ומתמשכת נגד קהילות נוצריות ברחבי אסיה, אפריקה והמזרח התיכון – לא אחת בעידוד ובתמיכת משטרים.

התקשורת הבינלאומית עושה כמיטב יכולתה, מדי חג מולד, להציג את ישראל כשטן. כך למשל פרסם בן וייטר מ-Middle East Monitor מאמר שפל במיוחד שכותרתו "בית לחם הבנטוסטנית: חג מולד של אפרטהייד".

וייטר תיאר את בית לחם כ“מיקרוקוסמוס של הקולוניזציה הישראלית של פלסטין", כתב על מחנות פליטים המאכלסים כביכול את מגורשי “הטיהור האתני" שאִפשר רוב יהודי, ועל חיילים ישראלים ה“חוטפים תושבים" ומפעילים “כוח קטלני" נגד צעירים שגדלו בצילו של “קיר האפרטהייד החונק".

גם הרייט שרווד מ-The Observer גייסה ברשעות דימויים מקראיים ונוצריים כדי להצליף בהתיישבות הישראלית בירושלים וסביבותיה. היא ציירה נוף “נוצרי-מקראי" פסטורלי – עצי זית עתיקים, עדרי צאן, טרסות מכוסות גפנים – בסמוך למקום שבו בישרו מלאכים על לידת ישו, נוף המטופח באהבה בידי “גיבורי" הנצרות שנותרו בבית לחם.

מנגד הציבה את “הגדר הישראלית המרושעת": לוחות בטון בגובה שמונה מטרים, מטילים צל כבד – פיזי ומטאפורי – המתפתלים סביב העיר, לצד עגורנים, דחפורים ומגדלי מגורים שכולם יחד “חונקים" את העיר הנוצרית.

לובנא מסרווה ופיטר אובורן מ-Middle East Eye הרחיקו לכת וטענו כי נוצרים בבית לחם ניצבים בפני “איום קיומי" תחת הכיבוש הישראלי. ואל-ג’זירה – זרוע תעמולה אסלאמיסטית רדיקלית שתמכה גם בקריאות לרצח עם נגד ישראל – העזה השבוע לפרסם כתבה על אלימות ישראלית כביכול נגד נוצרים בירושלים ובעזה.

הכתבים הללו מבקשים לטשטש את הסיבה האמיתית לשקיעת הקהילה הנוצרית בבית לחם: הרשות הפלסטינית והאסלאם הרדיקלי.

הכול החל עם יאסר ערפאת. עם בואו מתוניס, פעל מייד לדיכוי המעמד הבינוני הפלסטיני ביהודה ושומרון – הכוח היחיד שהיה עלול לאתגר את שלטונו הדיקטטורי. הוא הלאים ענפי משק, חנק יזמים קטנים, ופגע במיוחד במעמד הבינוני הנוצרי של בית לחם.

ערפאת הדיח את ראש העיר הנוצרי הוותיק, אליאס פרייג’, ואנשיו ניהלו מסע טרור והפחדה נגד מוסדות ומשפחות נוצריות. גזלת קרקעות, אלימות ואיומים מצד כוחות הביטחון של הרשות וכנופיות מקומיות הפכו לשגרה. דווח אף על נישואי כפייה של נשים נוצריות לגברים מוסלמים. בשנת 2002 השתלטו מחבלי ערפאת על כנסיית המולד, חיללו אותה במשך 39 ימים והחזיקו כ-200 כמרים כבני ערובה.

התוצאה הייתה בריחת נוצרים מתמשכת מבית לחם – עיר שנפלה בידי הרשות הפלסטינית ונכבשה בידי גרסה קנאית ובלתי סובלנית של האסלאם.

ובכל זאת, מדי שנה מפרסם מחמוד עבאס מסר חג מולד ארסי שבו הוא מכנה את ישו “שליח פלסטיני", ותוקף את ישראל על שלילת “זכות הפולחן" של “מיליוני" נוצרים במולדתם. זהו ניסיון מכוער ליישם “תאולוגיית החלפה" על המאבק הפלסטיני בישראל: בעולם המעוות של עבאס, ישו היהודי-נוצרי מוחלף בישו פלסטיני, והנצרות מותקפת כביכול בידי יהודים – לא בידי ערבים ומוסלמים.

במקום לחשוף את ההיסטוריה הזו, התקשורת העולמית מעדיפה להדהד את דברי ההבל של עבאס ולהעצים מקרים בודדים של ונדליזם יהודי בירושלים, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מרדיפה שיטתית, נרחבת וקטלנית של נוצרים בעולם הערבי-אסלאמי.

דו"ח בריטי קובע כי רדיפת נוצרים – לעיתים עד כדי רצח עם – נמשכת ברחבי המזרח התיכון. מיליונים נעקרו מבתיהם, ורבים נרצחו, נחטפו, נכלאו או הופלו לרעה. משטרים ורשתות חברתיות ממלכתיות מסיתים בגלוי לשנאה נגד נוצרים, בייחוד באיראן, בעיראק ובטורקיה.

בטורקיה מציג שלטון ה-AKP נוצרים כאיום על יציבות המדינה; הם מתויגים כלא-טורקים וכסוכני המערב. ממנזר מור גבריאל – המנזר הנוצרי הפעיל העתיק בעולם – הופקעו רוב אדמותיו.

בסוריה נמלטו או נעקרו מעל 600 אלף נוצרים מאז פרוץ מלחמת האזרחים; בחומס נותרו כ-400 בלבד מתוך יותר מ-80 אלף. נוצרים נטבחו ונקברו בקברי אחים. עיראק איבדה שני שלישים מאוכלוסייתה הנוצרית. פיגוע אל-קאעידה בקתדרלה בבגדד הביא לרצח 44 מתפללים ושני כמרים.

בעזה הפציצו אסלאמיסטים כנסיות, רצחו נוצרים בולטים ואילצו אחרים להתאסלם. הארכיבישוף היווני-אורתודוקסי אלכס שניסה למחות – הושתק בידי חמאס. מישהו בתקשורת הבינלאומית מתעניין?

ובאפריקה: ידידי, הכומר האוונגליסטי עומאר מולינדה מאוגנדה, מטופל זה שנים במרכז הרפואי שיבא לאחר שהותקף בחומצה בשל אמונתו ותמיכתו בישראל. התוקפים צעקו “אללה אכבר". אשתו וילדיו מאוימים עד היום. ראיתם סיקור עולמי?

ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה מספר הנוצרים גדל. נוצרים בישראל משגשגים: שיעורי השכלה גבוהים, השתלבות באקדמיה, חופש דת וביטחון אישי. אך כל זאת אינו מתאים לנרטיב.

ובכל זאת, כנסיות אנטי-ישראליות בצפון אמריקה ובאירופה ממשיכות, בעונת החגים, בקמפיינים של חרמות והשמצות. על איראן, סוריה, עזה או אוגנדה – כמעט אין להן מילה. כנראה משום ששם הנוצרים לא הותקפו בידי יהודים.

פורסם בערוץ 7, בתאריך 5 בינואר, 2026.