-
עיקרי הדברים דוקטרינת הביטחון הישראלית הכירה מראשיתה בכך שמדינה קטנה וחסרת עומק אסטרטגי אינה יכולה להותיר בידי אויביה את ההחלטה מתי ובאילו תנאים תיפתח המלחמה. הניסיון ההיסטורי מלמד כי היוזמה …
-
למרות ההיערכות להרחבת העימות, המטרה האמריקנית המוצהרת היא עדיין להשפיע על המו"מ המדיני, אך ההתנהלות האיראנית תורמת להתפכחותה | ישראל צריכה לברך על כל יום לחימה נוסף שמחליש את המשטר ולהתכונן לאפשרות שתוכנס למערכה.
-
ארצות הברית מפעילה באיראן עוצמה אדירה, אך עושה זאת בדפוס של מלחמה מצטברת: עוד תקיפה, עוד גריעה ועוד מכת ענישה שנועדו לשנות בהדרגה את רצונה של טהרן. זהו אותו היגיון שהאריך את מלחמת וייטנאם.
-
מדוע דווקא ירדן הפכה לברווז במטווח האזורי של טהרן, והיא סופגת נתח נכבד מכוח האש האיראני? | האם זהו רק צעד מקדים לקראת מתקפה נרחבת ובעיקר מדויקת יותר על ישראל?
-
איומיו של הנשיא טראמפ לתקוף תשתיות חיוניות דו-שימושיות באיראן, מתחילים להתממש. בינתיים במשורה ובקפידה, אך הכיוון ברור. איראן מנסה לעצב משוואה שתניא את וושינגטון מהחרפה נוספת, אך גרף התקיפות מראה מגמה ברורה של הסלמה.
-
ההתעקשות להכתיב את התנאים לפתיחתם של מצרי הורמוז, התמרונים במשא ומתן והקריאות הגוברות לחסלו לא מותירים לנשיא ארה"ב ברירה מלבד הלחץ הצבאי והכלכלי | טראמפ עדיין מעדיף הסכם רע על מלחמה מוצלחת, אך לא יכול להיכנע בסוגיה שהייתה הישגו היחיד ב"מזכר ההבנות" | יש להתייחס ברצינות לאיומי החיסול.
-
במערב נוטים לייחס לאיומי יורש העצר של המנהיג העליון משמעות רטורית בלבד • בפועל, רעיון הנקמה הוא אידיאולוגיה עם ניסיונות אחיזה במציאות בדמות נסיונות הפעלת מרגלים ושלוחות בתוך ארה"ב.
-
המתחרים על לב הסינים, הצורך לבסס את השליטה בהורמוז וגם המאבקים הפנימיים: שורשי ההחלטה האיראנית לזרוק לפח בשלב זה את מזכר ההבנות עם ארה"ב קשורים לכמה סיבות, ולא נובעת רק מקיצוניות נטולת בינה.
-
כניעה אמריקנית לתכתיבי טהראן תגביר את תאבונו של המשטר שמשתמש בסוגיה זו כ"פצצת אטום כלכלית", מאיים לחסל את הנשיא האמריקני ומספק קדימון למה שצפוי בסוגיות הגרעין.
-
בניגוד לטענה שלא מושקע די מאמץ בתרגום ההישגים הצבאיים להצלחות מדיניות, המציאות דווקא מראה מה קורה כשרצים לפתרון מדיני לפני מיצוי המהלך הצבאי.