איראן

עיקרי הדברים דוקטרינת הביטחון הישראלית הכירה מראשיתה בכך שמדינה קטנה וחסרת עומק אסטרטגי אינה יכולה להותיר בידי אויביה את ההחלטה מתי ובאילו תנאים תיפתח המלחמה. הניסיון ההיסטורי מלמד כי היוזמה …

למרות ההיערכות להרחבת העימות, המטרה האמריקנית המוצהרת היא עדיין להשפיע על המו"מ המדיני, אך ההתנהלות האיראנית תורמת להתפכחותה | ישראל צריכה לברך על כל יום לחימה נוסף שמחליש את המשטר ולהתכונן לאפשרות שתוכנס למערכה.

ארצות הברית מפעילה באיראן עוצמה אדירה, אך עושה זאת בדפוס של מלחמה מצטברת: עוד תקיפה, עוד גריעה ועוד מכת ענישה שנועדו לשנות בהדרגה את רצונה של טהרן. זהו אותו היגיון שהאריך את מלחמת וייטנאם.

מדוע דווקא ירדן הפכה לברווז במטווח האזורי של טהרן, והיא סופגת נתח נכבד מכוח האש האיראני? | האם זהו רק צעד מקדים לקראת מתקפה נרחבת ובעיקר מדויקת יותר על ישראל?

איומיו של הנשיא טראמפ לתקוף תשתיות חיוניות דו-שימושיות באיראן, מתחילים להתממש. בינתיים במשורה ובקפידה, אך הכיוון ברור. איראן מנסה לעצב משוואה שתניא את וושינגטון מהחרפה נוספת, אך גרף התקיפות מראה מגמה ברורה של הסלמה.

ההתעקשות להכתיב את התנאים לפתיחתם של מצרי הורמוז, התמרונים במשא ומתן והקריאות הגוברות לחסלו לא מותירים לנשיא ארה"ב ברירה מלבד הלחץ הצבאי והכלכלי | טראמפ עדיין מעדיף הסכם רע על מלחמה מוצלחת, אך לא יכול להיכנע בסוגיה שהייתה הישגו היחיד ב"מזכר ההבנות" | יש להתייחס ברצינות לאיומי החיסול.

במערב נוטים לייחס לאיומי יורש העצר של המנהיג העליון משמעות רטורית בלבד • בפועל, רעיון הנקמה הוא אידיאולוגיה עם ניסיונות אחיזה במציאות בדמות נסיונות הפעלת מרגלים ושלוחות בתוך ארה"ב.

המתחרים על לב הסינים, הצורך לבסס את השליטה בהורמוז וגם המאבקים הפנימיים: שורשי ההחלטה האיראנית לזרוק לפח בשלב זה את מזכר ההבנות עם ארה"ב קשורים לכמה סיבות, ולא נובעת רק מקיצוניות נטולת בינה.

כניעה אמריקנית לתכתיבי טהראן תגביר את תאבונו של המשטר שמשתמש בסוגיה זו כ"פצצת אטום כלכלית", מאיים לחסל את הנשיא האמריקני ומספק קדימון למה שצפוי בסוגיות הגרעין.

בניגוד לטענה שלא מושקע די מאמץ בתרגום ההישגים הצבאיים להצלחות מדיניות, המציאות דווקא מראה מה קורה כשרצים לפתרון מדיני לפני מיצוי המהלך הצבאי.