-
ההיערכות המדינית לקראת כניסת ממשל טראמפ יכולה לאפשר לישראל לפעול לצד גיבוי מדיני מלא. ההפוגה יוצרת אפשרות של ישראל להפוך את השקט ליתרון טקטי ולהיערך למכה מקדימה.
-
המערכה נגד מאמצי חיזבאללה להתחמש ולהתבסס מחדש, תיקבע מתי וכיצד יתרחש העימות הבא. חיוני לקבוע כללים נוקשים ומנגנוני פיקוח שלא יאפשרו ליפול למלכודת השקט.
-
למרות תחושת החמיצות, לא חזרנו להחלטה 1701 – ישראל נמצאת בעמדה משופרת בהרבה מול חיזבאללה מזו שהייתה בה עד המלחמה • עיצוב עתיד האזור נמצא כעת בידינו, אם נדאג ליישם את הלקחים מ-7 באוקטובר • וגם: מה שעבד בלבנון לא יעבוד ברצועת עזה.
-
הפסקת האש מכילה הישג אסטרטגי בדמות ניתוק הזיקה בין זירות הלחימה בלבנון וברצועת עזה • מהצד השני, היעדר מנגנון מוחלט שמבטיח לישראל חופש פעולה במקרים שבהם ההסכם יופר בחסות איראן, מלמד שתחושת החמיצות שחשים רבים כאן – מוצדקת.
-
מרחב השיקולים הדוחפים לרגיעה, ולו זמנית, גדול מאוד, ומטה את הכף לכיוון של הסדר למרות הסיכונים הטמונים בכך. הסדרה תחזיר לסדר היום את האפשרות של נורמליזציה עם סעודיה ומדינות אחרות במרחב.
-
מנקודת מבטה של ישראל, היא אמנם לא קיבלה את מלוא תאוותה, אבל הישגיה אינם מעטים • חיזבאללה, שבא לתמוך בחמאס, יוצא מהלחימה בשן ועין וחמאס נותר לבדו במערכה • אולם אם צה”ל לא יהיה בשטח, כל הפרה של ארגון הטרור תעורר התלבטות במערכת הישראלית אם וכיצד להגיב.
-
ללבנון אולי יש אינטרס להגיע להסדרה, אבל אצל חיזבאללה המוטיבציה נובעת ממצוות איראן. מדיניות של נחישות ומהירות תגובה על פני ריסון והכלה תבטיח לאורך זמן ביטחון בגבול הצפוני.
-
המתווה המתגבש עם הוכשטיין – מורכב מדי ומסוכן לישראל • ניתוח: רק אזור חיץ מפורז בשליטה ישראלית יבטיח את ביטחון תושבי הצפון • “אין בסיס לאופטימיות בהסתמכות על כוח רב-לאומי”.
-
החשש מפני צעדים שממשל ביידן יהיה עלול לנקוט בימים שנותרו לכהונתו, אם ישראל תסטה מהמסגרת המוסכמת ללחימה מובן, אך מחירו עלול להיות כבד מדי.
-
הנחת העבודה מבחינת ישראל צריכה להיות שכל הסכם שייחתם יופר, במוקדם או במאוחר. כדי להימנע ממציאות של הסכם שהופר כשישראל בתנאי נחיתות, נכון יהיה מבחינת ישראל לקבע מציאות שבה נשמרת שליטה מודיעינית וצבאית בכל המרחב שבין הגבול לנהר הליטאני.