המזרח התיכון

התקיפה מערערת את האמון האזורי והבינלאומי, מסכנת קשרים עם מצרים, ירדן ומדינות ההסכמים, אך גם מחזקת את דימוי ההרתעה והנחישות הישראלית לפרק את חמאס.

הפיגוע בגשר אלנבי הוא מבחן של אחריות: האם נסתפק בהמלצות דיפלומטיות רפות, או שנעמוד על זכותנו להגן על האזרחים ולדרוש תהליך תחקיר הסקת מסקנות משמעותי ולמידה אמיתית?

אפשר להבין את הרצון מבית ומחוץ להבין את כללי המשחק החדשים ולהבהיר את הקווים האדומים במדיניותה של ישראל, אבל דווקא היעדרם הוא המרכיב החשוב ביותר שלה.

שלל מיזמים ומשלחות שיצאו ממוסקבה בזמן האחרון למדינות באזור מבשרים על ניסיון של הקרמלין לחדש את השפעתו האבודה במזרח התיכון, אך ייתכן שרוסיה מעולם לא באמת עזבה | היתרונות והחסרונות.

בחינה מקיפה של ברית דוחא-טהראן, "המשחק הכפול״ מול וושינגטון, וההשלכות על תיווך בעזה, יציבות אזורית ומדיניות ישראל.

גם אם דוחא תקבל גיבוי מארה"ב, הוא יאפשר לה תגובה סמלית בלבד נגד ישראל – שעלולה לחזור אליה כבומרנג • ויש סיבה נוספת, שבגינה ההצהרות של צמרת המשטר במדינה נשמעות מופרכות במיוחד

בכיר בקרב מתנגדי החות'ים בתימן טוען לפי מקור מודיעיני כי המורדים השיעים פועלים לייצר בחסות איראן נשק להשמדה המונית. כיצד מתגוננים מאיום כזה, ומה הסיכוי שהחות'ים אכן יממשו אותו?

היכולות הצבאיות של המדינה מוגבלות, ואם תנסה להשתמש בהן צפוי לה שיעור כואב • ובכל זאת, לדוחא יש שיטות לגרום נזק משמעותי, והיא לא תהסס להפעיל אותן • דבר אחד בטוח: החיבוקים שמנהיגי מדינות ערב יתנו לקטארים – מזויפים. בחדרים הסגורים הם מחייכים מאוזן לאוזן.

התקיפה הישראלית של בכירי הלשכה המדינית ונטילת האחריות הפומבית על כך, הם העדות לרצינות איומיה של ישראל • כמו באיראן, בתימן ובלבנון, גם בתקיפה זו ישראל חוצה את מה שנתפס כ"קווים אדומים" ומקבעת את חיסול הצמרות כשיטת-פעולה.

יש בסיס להניח כי הפגיעה בכבלי תקשורת תת-ימיים היא חלק מהאסטרטגיה החות'ית להרחיב את בנק המטרות ולהגביר את הלחץ התודעתי על ישראל והמערב • בתרחיש הזה שיש לקחת בחשבון, יש חדשות טובות וחדשות רעות.