הזירה הבין לאומית

בישראל קיימת לעיתים נטייה להניח כי עומק שיתוף הפעולה הצבאי עם ארצות הברית, מבטיח את יציבות הקשר לאורך זמן. אך ההתפתחויות ביחסי ארה"ב –בריטניה ממחישות כי גם בריתות עמוקות אינן חסינות לשינויים פוליטיים.

ארה"ב מגבשת מדיניות חוץ חדשה לפיה בעלות ברית נדרשות לא רק ליהנות מהגנה אמריקנית, אלא גם לתמוך באופן פעיל במדיניותה של ארה״ב. להיעדר תמיכה עשוי להיות “תג מחיר”. בריטניה עלולה לשלם את המחיר.

מצמרר לחשוב עד כמה היינו קרובים, ביחס לאיראן, לשחזור המודל הצפון־קוריאני. האפשרות כי יום אחד הייתה הקהילה הבינלאומית מתעוררת אל מציאות של איראן גרעינית, בדומה למקרה הצפון־קוריאני, אינה תרחיש תיאורטי.

אחרי תקופה ארוכה של מתח ביחסים, דבריו של הנשיא האמריקני משקפים אולי את הסוף לסבלנות ממנהיגי היבשת | ארה״ב אחראית לרוב המימון של נאט״ו והשקיעה הרבה גם במלחמה באוקראינה, ולא יהיה קל לאירופיות לשאת בנטל במקומה | ואולי כל זה רק נועד גם לשכנע את מדינות ערב לשלם על המלחמה?

מעסקת נפט לשותפות אסטרטגית: התחזקות ציר הודו-ארה״ב והזדמנות לישראל להשתלב בארכיטקטורה אזורית חדשה.

מבחן הורמוז הוא גם מבחן רעיוני. הוא שואל לא רק כיצד פועלות הדמוקרטיות – אלא על מה הן נשענות כאשר הן נדרשות להכריע.

דונלד טראמפ זועם על נאט"ו שסירבה לסייע בהורמוז, למרות תלות אירופה בנפט. כשארה"ב נושאת בנטל, והקרע מחריף – ישראל מצטיירת כשותפה מרכזית ונאמנה.

כשמיצר הורמוז הפך לאזור סכסוך ו-20 מיליון חביות ביום נמצאו בסיכון, הודו, המייבאת מעל 85 אחוז מצרכי הנפט שלה וצפויה להגיע ל-6.6 מיליון חביות ביום ב-2030, הבינה שגיוון אנרגטי הוא לא אופציה. הוא הכרח.

בעיני רבים בישראל, התגובות הללו מחזקות תפיסה מוכרת: אירופה או עוינת לישראל, או שאינה מסוגלת להבין את מציאות הביטחון שלה • אך המסקנה הזו מחמיצה את הנקודה המרכזית • מהפרגמטים באיטליה ועד האידיאולוגים בספרד ובאירלנד – כך נראית אירופה.

ביקורו של ראש ממשלת הודו בישראל אינו רק ציון דרך ביחסים הדו־צדדיים בין המדינות; הוא נושא עמו גם מסר אסטרטגי מרומז כלפי וושינגטון – ומבקש ממנה לקבל החלטה.