מלחמה בעזה

לא להחזיר את הספינות לאירופה ריקות, אלא עם עזתים הרוצים לצאת מהרצועה – ולהעמיד את מדינות המערב במבחן אמיתי מול העולם כולו.

על הנייר לפחות, התוכנית האמריקנית אינה רק נחוצה אלא גם טובה לישראל, משום שהיא מציבה את הרווחים בחזית ודוחה את הוויתורים לסוף

עלינו להיות מפוכחים, חמאס לא יאמר “כן” ברור – משום שהתוכנית נתפסת ולא רק בעיניו, כפרו-ישראלית • התרחיש הסביר ביותר הוא שתשובתו תתבסס על התרגיל המוכר: “כן אבל” • האתגר של ראש הממשלה כעת ברור: לרתום את הנשיא טראמפ להבהיר לעולם כולו ש"כן אבל" הוא לא "כן", הוא בעצם "לא".

המלחמה היא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים, וייעודה להשגת מטרות מדיניות שלא ניתנות להשגה בדרכי דיפלומטיה. כתוצאה מכך, מטרתה הצבאית פשוטה וישירה: להכריע את האויב — ולהכניעו עד למידה שבה …

התכנית תאפשר לחמאס להישאר גורם הכוח המרכזי ברצועה גם אם לא יהיה לו תפקיד רשמי • הישרדותו לאחר טבח ה-7 באוקטובר תאדיר את שמו • הוא ישקם את יכולותיו הצבאיות – ושום גורם זולת ישראל לא יוכל לפקח על כך באופן אפקטיבי.

ההבהרה שישראל הורידה את הכפפות מול חמאס, המפנה ביחסיה של ארה"ב לקטאר, וההשלכות שיהיו לשאלה עד כמה הסיכול הצליח: מסקנות ראשונות מהתקיפה בדוחא.

ההתפעלות ממראה הבניינים הקורסים בעזה השכיחה את השאלה הקשה: למה זה קורה רק עכשיו.

מה השיגה ישראל מאז 7 באוקטובר, מה השתבש בדרך ומהן החלופות שעומדות בפניה כעת.

בפעולותיה הצבאיות ישראל מבהירה לכולם את השינוי שהתחולל בגישתה בעקבות ה-7 באוקטובר. הניסיון לקצר את הדרך באמצעות הסדרים מפוקפקים או הסכמי-בוסר, עלול להיות יקר מדי.

הזירה המדינית וההסברתית מורכבת וסבוכה, ולא תמיד אפשר להשיג את התוצאות שציפינו להן. כעת ארגון הטרור העזתי נדחק לפינה, וישראל צריכה להגביר את הלחץ עליו.