כל הפרסומים

שבוע לאחר התקיפה בבירת קטאר, ניתן לקבוע כי אף שלא חוסלו בכירי חמאס וכי ישראל ספגה גל גינויים, מדובר בהישג אסטרטגי משמעותי במחיר דיפלומטי מוגבל.

מקרון ,סטארמר ושותפיהם ליוזמת ההכרה לא נותנים לעובדות להסיט אותם מהמסלול • במקום היציבות שהם מבקשים להשיג, הם מגבירים את המתיחות ומחזקים את חמאס.

למרות האיום הדיפלומטי, איש אינו יכול לאלץ את ישראל לאפשר לפלסטינים להקים מדינה. חלק מהמדינות המרכזיות שמעורבות במהלך לקחו כבר צעד אחורה, וממילא נראה שהוא בעיקר רק פגע במאמץ לסיום המלחמה.

על אף צמצום נראות היחסים ברמה המדינית מאז 7 באוקטובר, קשרי המסחר ממשיכים וחרם על מדינת ישראל או ניתוק היחסים אינם על הפרק • פיתוח כל אחד ממסדרונות IMEC (יוזמת החיבוריות בין הודו, המזה"ת ואירופה) יאפשר חיבור עמוק יותר ותשתיתי-פיזי בין מדינת ישראל לבין מדינות האזור ומעבר לו • ובעשייה יש להתחיל עכשיו, שמא נפספס את ההזדמנות ההיסטורית שבפתחנו.

אני דוחה את נרטיב ההידרדרות והרוע. איני מקבל את הפסימיזם והבומבסטיות הזועמת של שחקנים קיצוניים, גם אם רבים מאיתנו פצועים וחסרי מנוח. סיפורנו הוא סיפור מפואר של נחישות וייעוד. התקווה לא אבדה.

התקיפה מערערת את האמון האזורי והבינלאומי, מסכנת קשרים עם מצרים, ירדן ומדינות ההסכמים, אך גם מחזקת את דימוי ההרתעה והנחישות הישראלית לפרק את חמאס.

הפיגוע בגשר אלנבי הוא מבחן של אחריות: האם נסתפק בהמלצות דיפלומטיות רפות, או שנעמוד על זכותנו להגן על האזרחים ולדרוש תהליך תחקיר הסקת מסקנות משמעותי ולמידה אמיתית?

אפשר להבין את הרצון מבית ומחוץ להבין את כללי המשחק החדשים ולהבהיר את הקווים האדומים במדיניותה של ישראל, אבל דווקא היעדרם הוא המרכיב החשוב ביותר שלה.

שלל מיזמים ומשלחות שיצאו ממוסקבה בזמן האחרון למדינות באזור מבשרים על ניסיון של הקרמלין לחדש את השפעתו האבודה במזרח התיכון, אך ייתכן שרוסיה מעולם לא באמת עזבה | היתרונות והחסרונות.

בחינה מקיפה של ברית דוחא-טהראן, "המשחק הכפול״ מול וושינגטון, וההשלכות על תיווך בעזה, יציבות אזורית ומדיניות ישראל.