כל הפרסומים

עוד לפני שמשטר העיצומים החדש והנרחב של ארה"ב נכנס לתוקף, שלטון האייתוללות סובל מהמצור הימי וחושש מהתפרצות של הפגנות – וזה הופך אותו רק למסוכן עוד יותר.

כשמדברים על "הפרות מצד חמאס", מעבירים אזהרות פומביות לחמאס, מחמירים את מדרג האישורים לסיכולים ממוקדים, ומשלימים עם פעולות שהוא מבצע לביסוס שלטונו – מחלישים את התודעה שאנו במלחמת חורמה נגדו | אם חייבים לדבר עליו, צריך לחזור לשפה שבה השתמשנו מאז 7 באוקטובר.

וינטר מזכיר את רפאל איתן, שהציב במרכז את החתירה לניצחון ברור בשדה הקרב, שבשנים האחרונות מעט נשכחה מתפיסת הביטחון הישראלית | עם זאת, עליו להימנע מלהציג כבר עתה תשובות מלאות כמעט בכל תחומי החיים.

ההצלחה האיראנית לשבש פעילות של תחנת כוח בבריטניה היא רק קצה הקרחון של מאבק נסתר במעמקי הרשת הווירטואלית | המערכה הזאת היא מאמץ משלים למלחמה בשטח, אך גם נועדה לזרוע פחד בקרב יריבותיה של טהרן ולהוכיח כי היא מסוכנת אפילו כשהאש לא משתוללת.

היתרון המודיעיני של ישראל מעולם לא נשען רק על טכנולוגיה, מידע או יכולת מבצעית. הוא נשען גם על אנשים שהיו מוכנים לחשוב אחרת.

הציבור היהודי חצוי בשאלה אם כדאי לחדש את ההתיישבות הישראלית ברצועה, ומעדיף פתרונות כגון המשך הלחימה והקמת ממשל צבאי זמני עד להשגת המטרות בעזה.

מקלט הומניטרי זמני ברפיח המצרית יפריד את האוכלוסייה מחמאס, יאפשר לצה״ל לפרקו מנשק ויפתח את הדרך לשיקום הרצועה.

מכתב שבועת האמונים למנהיג החדש של איראן מעניק לגיטימציה דתית ופוליטית • המינוי השושלתי, תדמיתו הקיצונית והדיווחים כי אביו התנגד לבחירתו מרחפים מעליו • תשובתו הפומבית מבהירה: התמיכה בארגון ודרך ההתנגדות יימשכו גם תחת שלטונו.

דווקא כדי למנוע את הפיכתה של היריבות עם טורקיה לעימות צבאי, נכון היה להבהיר את הקווים האדומים של ישראל.

ללא קווים אדומים ברורים בסוריה ובמזרח הים התיכון, ישראל עלולה למצוא טנקים טורקיים ברמת הגולן וספינות מלחמה מול חופיה | מול שאיפותיו של ארדואן נדרשת מדיניות יוזמת ותקיפה.