דוד מ' וינברג

"זה היה הטוב בזמנים, זה היה הרע בזמנים; זה היה עידן החוכמה, זה היה עידן הטיפשות; תקופת האמונה, תקופת חוסר האמונה; עונת האור, עונת החושך; אביב התקווה, חורף הייאוש…".כך פתח …

ישראל חייבת למנוע חטיפות בעתיד באמצעות שינוי המדיניות בנוגע לשחרור מחבלים והעמדה לדין של מרצחי הנוח'בה. משפט ראווה עם עונשים חמורים איננו אכזריות, אלא מוסר במובנו הטהור ביותר.

ישראל חייבת לפעול בנחישות מול הטרור והבנייה הפראית הפלסטיני, ולחזק את אחיזתה ארוכת־הטווח ביהודה ושומרון באמצעות תנופת בנייה אסטרטגית מואצת.

יש להקים אלטרנטיבה. גוף חלופי לאו"ם, שיגביל את חברותו למדינות דמוקרטיות בלבד. גוף כזה יוכל לבטל החלטות הזויות כמו של אונסק"ו, שמחקה את הקשר היהודי לירושלים, ולבסס גוף משפטי בינלאומי חדש ומעודכן.

ההתעלמות מנתניהו, השתקת המחיר הכבד שישראל משלמת בשחרור הרוצחים וההתלהבות משיקום עזה – לצד השמחה על חזרת החטופים, אסור לתת לתקשורת הישראלית והעולמית לסמא את עינינו מלראות את המחיר הכבד.

אחרי שחרור החטופים ויירוט ספינות המשט, הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה. דוד מ' וינברג מציע עשר דרכים מקוריות לנצל את הספינות – ממחאות בטורקיה ועד קמפיין בינלאומי נגד איראן.