בתקשורת
פרופ' קובי מיכאל: ניתן היה להגיע לסיום המערכה הזו בעזה כבר מזמן, לו היינו דבקים בתוכניות המלחמה — בוודאי מאז חידוש הלחימה במבצע "מרכבות גדעון". אני בהחלט בעד סיום הלחימה, ובלבד שנממש את מטרותיה. אי אפשר לסיים מבלי שנוודא שחמאס אינה ממשיכה לתפקד כישות צבאית ושלטונית מאורגנת בעזה. זו תהיה בכייה לדורות, משום שברור לחלוטין שברגע שנותיר את שאריות חמאס שיש היום — לא יקרה דבר טוב ברצועת עזה, ושום כוח משימה בין-ערבי או אחר לא ייכנס לשם.
הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 30.06.2025.
רות פינס פלדמן: הגישה של טראמפ היא להביא אנשים למו"מ דרך איומים וכוח.
בגדול כלפי איראן ארה"ב רוצה לסגור עסקה גדולה וקטנה שכרוכות אחת בשנייה. הוא רוצה לסיים את הסיפור בעזה כדי שיוכל להרחיב את הסכמי אברהם, כקונטרה לאיראן. יש לו את החלום שהיא גם תצטרף. להערכתי זה ממש לא הולך לקרות עם המשטר הנוכחי באיראן. הוא מכנס את המדינות השכנות לאיראן לתוך מעין ברית הגנה עם ארה"ב וישראל, כאמירה לאיראן שהיא צריכה להתיישר.
הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 30.06.2025.

מאיר בן שבת במקור ראשון: ביום שאחרי המלחמה, איראן כבר לא מציבה איום קיומי על ישראל. האתגר הוא להבטיח שמצב זה יישמר כל עוד איראן נשלטת על ידי המשטר הנוכחי. כדי להשיג זאת אפשר לפעול להסכם בינלאומי שיכלול פיקוח הדוק ומנגנון אכיפה אפקטיבי, ואפשר לייצר הסדרה כפויה, מניעה בכוח, על בסיס מידע מודיעיני, של ניסיונות איראניים לשקם את המערכים הללו, בדומה לנעשה בלבנון ובסוריה. לשם כך צריך לשמר את חופש הפעולה האווירי ואת הגיבוי האמריקני והבינלאומי לאכיפה כוחנית.
קשה להעריך את סיכויי ההצלחה של המסלול ההסכמי. איראן כבר הראתה את יכולותיה למשוך זמן ולתעתע בבני שיחה. יתרה מכך, מדובר במשטר בעל רקורד מפוקפק של הפרת הסכמים בגיבוי דתי־הלכתי ועם מוטיבציית־שיא לנקום ולהשיב את כבודו האבוד. סביר שהוא לא יוותר על שאיפותיו אלא רק יגביר את התחכום והחשאיות, תוך הפקת לקחים מהמלחמה. עמדתה של ישראל ביחס לכך חייבת להיות נוקשה: אכיפה אפקטיבית ללא הסכם, עדיפה על הסכם ללא אכיפה.
פורסם במקור ראשון, ב-29 ביוני, 2025
רות וסרמן לנדה: התקיימו ביקורים של בכירים, למרות השנאה והפער הגדול בין מצרים לאיראן. היו פרשיות של מרגלים איראניים, והמצרים זרקו שוב ושוב את השגריר האיראני מארצם. כיום ניכרת התקרבות בין המדינות, והמדיניות משתנה — לא רק בקרב העם אלא גם בקרב בכירים, שמנסים לקבל מאיראן מה שהם סבורים שיוכלו להשיג בדרך זו.
הגנתי במשך שנים בחירוף נפש על טיב היחסים בין ישראל למצרים, אבל מאז ה-7 באוקטובר יש תזוזה גם בעמדת השלטון המצרי כלפי ישראל. הדבר שמפחיד אותי יותר מכל, מעבר להתעצמות הצבאית שעליה אנו מדברים, הוא ההסתה והשנאה המטורפת שיש לעם המצרי כלפי ישראל — שנאה שחוצה כל גבול.
הראיון המלא התקיים בתכנית "הערביסטים" בערוץ I24, בתאריך 28.06.2025.
אשר פרדמן: האינטרס המרכזי של סוריה בשלב הזה הוא לייצב את המדינה, להסיר את הסנקציות שמוטלות עליה, ולמשוך השקעות מערביות. אם התקרבות – גם אם שטחית – לישראל תסייע לו להשיג את יעדיו המדיניים והכלכליים, ייתכן שהוא יהיה מוכן לכך.
ישראל מרוויחה מהתהליך הזה: אם נוכל להגיע ליציבות ביטחונית מול סוריה, כולל שמירה על נוכחות באזורים אסטרטגיים, זה יתרום ליציבות האזורית. זה יסייע גם למניעת התבססות של גורמים קיצוניים בסוריה. מעבר לכך, מדובר בצעד חשוב להרחבת מעגל השלום ולביסוס הלגיטימציה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי בעיני מדינות נוספות במזרח התיכון.
הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 26.06.2025.

גלעד ארדן: אני רואה בעיקר הישגים חסרי תקדים, ולא מתרגש בכלל מהאמירות של הנשיא, שנועדו להראות לציבור את הלחץ שהוא מפעיל – גם על ישראל. אני מבין גם את האינטרס הפוליטי שלו, וגם את הצורך שלו להראות לציבור האמריקאי שהוא לא לגמרי חד־צדדי ומוטה אלא נוהג כסוג של מתווך. אומנם הוא תמיד זוכר שישראל היא בת ברית קרובה של ארצות הברית, ואין מה להשוות כמובן בין ישראל לאיראן, אבל הוא מנסה במידה מסוימת להיראות אובייקטיבי. כשהוא משתמש בהפעלת כוח שמאוד עוזרת לישראל חשוב לו להדגיש שמדובר בשמירה על אינטרס אמריקאי.
רות פינס פלדמן: הוכחנו כי יש בידי ישראל יכולת להוביל סדר יום מדיני וביטחוני במזרח התיכון. לארצות הברית הראינו כי ישראל יכולה לסלול בשבילה את הדרך להגמוניה במזרח התיכון. ארצות הברית קוצרת את הפירות המדיניים־ביטחוניים שישראל שתלה מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל. השפעתה ההולכת וגדלה של ארצות הברית בסוריה, בלבנון, ברצועת עזה, במדינות המפרץ ואף מול איראן היא תולדה של פעולות צה"ל למיטוט הציר השיעי באזור.
הראיונות המלאים פורסמו בערוץ 7, בתאריך 26.06.2025.
פרופ' קובי מיכאל: המבצע באיראן היה מפואר. נדמה לי שנצטרך להמציא עוד כמה סופרלטיבים כדי לנסות ולהסביר עד כמה מפואר הוא היה וכמה גדולים ההשיגים. אין ספק שישראל חוללה שינוי של הסדר האזורי והעולמי גם יחד. אני בטוח שההיסטוריונים של עוד מאה שנה שיכתבו את דברי הימים של העת הזו, ידעו לשרטט בקווים מאד ברורים מצפן אסטרטגי ואסטרטגיה שהייתה לישראל במספר שלבים, לקילוף היכולות של הבריון השכונתי ששמו איראן, וחוללה שינוי שלקח את העולם החופשי והצילו מפני עצמו ומפני האיום של מדינת טרור כזו כמו איראן שהיו לה כמעט יכולות גרעיניות צבאיות.
הראיון המלא היה בערוץ 14, בתאריך 26.06.2025.
משה פוזיילוב: "אנחנו צריכים להבין שאנחנו נלחמים באויב שמגייס לטובתו את התרבות והאמונה שלו. אני חושב שצריך לאמץ כמה כיווני פעולה במקביל. אין הוכחה שזה יביא לתוצאה המיוחלת – אבל חייבים לפעול בכמה כיוונים ביחד. אנחנו פועלים בעזה בלי תוכנית אסטרטגית. צריך לאמץ מאמץ צבאי עצים ומשמעותי. תמרון אחד גדול וחזק – אנחנו לא מבצעים כבר כשנה. אנחנו מדשדשים שם במידה רבה. מי שיצר את האסטרטגיה מול איראן – צריך לייצר את האסטרטגיה לעזה. הכוונה שלי היא לראש הממשלה. הוא צריך להתפנות למאמץ הזה: מאמץ צבאי עצים, פירוק הקשר בין הציבור לאוכלוסייה בעזה, ולקיחת שטח."
הראיון המלא התקיים ברדיו דרום, בתאריך 26.06.2025.
פרופ' קובי מיכאל: הכטב"מים שיורטו שוגרו על ידי האיראנים כנראה לפני שהפסקת האש נכנסה לתוקפה. יש להם דרך של כ-12 שעות עד שהם מגיעים לישראל. אני חושב שהגענו לנקודה שבה כל תגובה להפרה איראנית צריכה להיות חמורה, קשה, מיידית ובלי הרבה ציוצים מקדימים. אסור לישראל לאפשר קיבוע של מציאות שבה אנחנו מכילים הפרות איראניות או מאפשרים להם לבנות בצורה הדרגתית את היכולות שלהם. זה מחזיר אותי מיד לתקופה עד ה-7 באוקטובר בהתייחס לחמאס וחיזבאללה. אסור להכיל, אי אפשר להכיל וצריך לעצב ולמצב כללי משחק מאד ברורים מהיום הראשון לאחר הפסקת האש.
הראיון המלא התקיים בערוץ I24, בתאריך 25.06.2025.