המלחמה בעזה

"אם נכנסים לתמרון קרקעי", הוא מסביר, "צריך לעשות זאת לאחר שהאויב נכתש ונשחק, לא כשהוא רענן ומלא עיזוז. כוחותינו אומנם מסוגלים לנצח בכל התנגשות ובע"ה יעשו זאת, אך עלינו לשאוף גם שהמחיר מצידנו יהיה מינימלי".

המבט, לדעתו, צריך להיות רב־זירתי, כדי לא להשקיע כוחות ולשקוע בעזה כשארגוני הטרור זוממים לפתוח זירה נוספת בצפון. "צריך להיערך גם לאפשרות שהתקפת חמאס היא מהלך פתיחה של משהו גדול יותר, במעורבות חיזבאללה או גורמים נוספים. גם אם זה תוכנן להיות כך וגם אם זה יתפתח לכך. יש לוודא שאנו משמרים כוחות ואמצעים ולא שוחקים את יכולותינו מול זירה אחת", הוא מוסיף.

לדעתו אין להיחפז במהלכים הצבאיים אלא לפעול בצורה מתוכננת מאוד, אבל כזו שתבהיר ש'בעל הבית השתגע'. "אני מבקש להדגיש כאן עניין חשוב: ממד הזמן. הדבר הדחוף ביותר כרגע שלגביו יש משמעות לממד הזמן הוא ההגנה: סגירת הגבול וחיסול המחבלים שבתוך ישראל. לעומת זאת, אין לישראל שום סיבה להיחפז במהלכי ההתקפה. צריך לעשות זאת בתכנון סדור ובקור רוח. הולכת להיות מלחמה ארוכה.

"לא צריך לפעול תחת סטופר או מתוך תחושה שיש לנו חלון זמן מוגבל", מוסיף בן־שבת. "אין לחשוש מלחץ מדיני בין־לאומי ומ'סגירת שעון הלגיטימציה' – כל עוד מוחזקים בעזה 130 ישראלים, ילדים וזקנים, תיאלץ הקהילה הבין־לאומית להכיר בזכותה של ישראל להמשיך ולהילחם. בשלב הזה, במקביל להידוק המצור על הרצועה – לא חשמל, לא אספקה, לא תקשורת, לא אינטרנט – צריך לכתוש, להשמיד ולהרוג בחמאס ללא הפסקה וללא רחם".

אתה מדבר על כתישה והשמדה, אבל יש לנו בסופו של דבר יותר ממאה שבויים בעזה. היכן זה נכנס לשיקולים של מערכת הביטחון?

"לצערנו אין זו הפעם הראשונה שבה אנו מנהלים לחימה בזירה שבה מוחזקים חיילים ואזרחים שלנו, הגם שהמספרים במקרה הנוכחי הם נוראיים וחסרי תקדים. אני משוכנע שמערכת הביטחון תמצא את הדרך שבה שיקול זה לא יהווה חסם להשגת מטרות המלחמה, מבלי לסכן את חייהם של החטופים".

בעבר, בכל מערכה בעזה, נתקלנו בטענות שצריך להפריד בין הטרוריסטים לאוכלוסייה האזרחית בעזה. זה יהיה שיקול גם אחרי המתקפה הרצחנית שפתחה את המלחמה?

"צריך להפסיק לחשוב במונחים שהיו קודם להתקפה. שילמנו מחירים כבדים בגלל השיקולים הללו. הגיע הזמן לבטל את מנהלת התיאום והקישור, העוסקת בתיאום הנושאים האזרחיים, שריד לאחריות הישראלית בתחום הזה. ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל שיקול אזרחי־כלכלי. עליה להטיל מצור הדוק על עזה, לסגור כליל את המעברים בין ישראל לעזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לדלל את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרנט ברצועה כולה".

"להטיל סגר מוחלט על יהודה ושומרון"

בשלב הנוכחי ישראל זוכה לתמיכה בלתי מסויגת מרבות ממדינות העולם. ההשוואה שנוצרה בין חמאס לדאע"ש והתמיכה האמריקנית והאירופית שישראל לא ידעה כמותן שנים, נותנות מרחב פעולה גדול. אבל לא ברור כמה זמן יחזיק הגיבוי הזה – במיוחד כשבעזה ינסו להציג את עצמם כקורבנות.

עד כמה ישראל צריכה להתחשב בזירה הבין־לאומית במידה ותימתח עליה ביקורת חריפה במהלך המלחמה? באירועים צבאיים קודמים זה היה פקטור כבד משקל.

"צריך להפסיק להלחיץ את עצמנו בעניין הזה. העולם ראה את התקפת חמאס ומיד נזכר בדאע"ש. העולם לא רוצה לחוות שוב את תקופת דאע"ש. ההתקפה הנפשעת של חמאס נותנת לגיטימציה מלאה לישראל. כל עוד מוחזקים ישראלים בידי חמאס, איש בל יהין לבקר את ישראל".

וישנן גם הזירות הפנימיות – ערביי ישראל וערביי יהודה ושומרון. עד כה, באופן יחסי, הטרור ביהודה ושומרון לא התגבר לממדים מעבר לאלו שהיו עוד לפני מתקפת חמאס בעזה, וגם בצד של ערביי ישראל לא נרשמו אירועים חריגים במיוחד.

צריך לצפות גם להתלקחות משמעותית ביהודה ושומרון? או שאולי דווקא ההבנה שישראל החליטה להגיב באופן בלתי מסויג תרסן את הטרור באזור זה?

"להתרחשויות ולמתקפות יש השפעות מנוגדות: מצד אחד, הן מעלות את המורל במחנה הפלשתיני ומספקות השראה לפיגועים נוספים. מצד שני, הפלשתינים ביהודה ושומרון מבינים שישראל כרגע כואבת מאוד ולא תגלה סובלנות כלפי התגרויות בה. אני סבור שיש להטיל סגר מוחלט גם על הפלשתינים משטחי יהודה ושומרון. בעת הזאת יש למקד את המאמצים הצבאיים בעזה ואין ליטול סיכונים לפיגועי השראה מיהודה ושומרון".

לדעתו בשלה גם השעה לקדם את הצעות השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר להחמיר דרמטית את תנאי הכליאה של המחבלים הכלואים בישראל, כאיתות נוסף לכך שישראל אינה מוכנה עוד להשלים עם המצב שהיה בעבר. "אני סבור שהעת הזאת מתאימה גם כדי לבחון את ההצעות על שינוי תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בישראל. נכון אומנם שזה יביא למתיחות נוספת, אבל כרגע אנחנו במוד של לחימה, והדברים כמובן מתחברים גם לחטיפות שחמאס ביצע".

מכה קשה להרתעה

אי אפשר להתעלם מההפתעה הצבאית ומתחושת המחדל. שאלות קשות מאוד עולות בנושא פתיחת המתקפה. איך ייתכן שאיש לא ראה? היכן היו ההתרעות? תת־אלוף במילואים אביגדור קהלני היטיב להגדיר זאת השבוע בריאיון לערוץ 7, כשאמר: "במלחמת יום הכיפורים לחמנו צבא מול צבא ועשינו מלחמה כמו שצריך. אני לא יכול לתאר במילים את ההלם המוחלט שחטפתי כשראיתי שמדינה שיש לה המטוסים הכי טובים בעולם, טנקים חדישים, אלקטרוניקה והייטק נכבשת על ידי נהגי פרדות וטויוטה". מאיר בן־שבת לא מטאטא את השאלות הקשות, אבל חושב שאת התשובות אי אפשר לברר בזמן מלחמה.

איך אתה מסביר את ההפתעה של צה"ל? את הכשל המודיעיני? את תחושת חוסר האונים?

"אכן, זה לא אמור היה לקרות. התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של ישראל, וזה מעבר למחירים הישירים, הכבדים מאוד, שהיא גבתה מאיתנו בגוף ובנפש. ההתקפה הזאת פוגעת קשות גם באמון של האזרחים במערכת הביטחון. זוהי אחת המטרות שהטרור מבקש להשיג.

"עוד יגיע זמנם של השאלות הקשות, התחקירים והלקחים. כרגע, נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה ולחזק את ידיהם של המפקדים והלוחמים מכל גופי הביטחון, שבעודם כואבים את כאב הכישלון הם נדרשים לאסוף את עצמם ולהוביל את הלחימה הקשה נגד חמאס".

כשאתה מביט קדימה – אתה רואה ניצחון באופק?

"אומנם ספגנו מכה קשה וכואבת, אך אצטט ואומר 'אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי'. כשעם ישראל קם, הוא עושה זאת כלביא וכארי. בעזרת השם אויבינו יחושו זאת היטב".

כששורות אלה נכתבות, חיל האוויר ממשיך לתקוף מטרות ולחסל מנהיגי טרור בעומק עזה. חיל הים והלוחמים ממשיכים בסיכול מחבלים ובקרבות מאסף להדיפת מחבלים שעוד מצליחים לחדור לישראל, או שנותרו והסתתרו מאז המתקפה כדי להגדיל את עוצמת הפגיעה הפיזית והמורלית.

כעת ההמתנה היא לעליית המדרגה במלחמה, לתמרון קרקעי שישנה את המשוואה שהורגלנו אליה מאז ההתנתקות מרצועת עזה. שר הביטחון יואב גלנט הבטיח שבעזה לא ישכחו את הימים האלה חמישים שנים קדימה. אזרחי ישראל נותנים לו ולצה"ל את כל הגיבוי, ורק ממתינים למהלך הצבאי הבא.