אדוני הנשיא, בהר הרצל שאלת:" איך זה קרה לנו?"

אדוני הנשיא, בהר הרצל שאלת:" איך זה קרה לנו?"

מאחורי מחדל השבעה באוקטובר עמדו שלושה רבדים - הסימנים שלא חוברו לתמונה, תפיסת איום שגויה ובעיקר שינוי עמוק בבניין הכוח של צה״ל • המעבר מצבא הכרעה לצבא הרתעה החליש את יכולת התמרון והותיר את הגבולות ללא מענה למתקפה רחבת היקף • חקירה שתתמקד רק בלילה שלפני הטבח תחמיץ את הדרך שהובילה אליו.

image_pdfimage_print

אדוני הנשיא, בהר הרצל שאלת: איך זה קרה לנו? התשובה בשלושה רבדים: המצבי, הבסיסי והתשתיתי.

הרובד המצבי ידוע: בליל החג הצטברו סימנים. התצפיתניות בנחל עוז ראו, דיווחו והתריעו חודשים, ובשעה 06:29 שידרו "פרש טורקי" ולא נטשו את המשמרת. איש לא הרכיב מזה תמונה. הכוננות לא הועלתה, הסד״כ בגדר נשאר סד״כ של שבת. כשל של לילה אחד, אך לא ההסבר.

הרובד הבסיסי הוא תפיסת האיום. הגבולות, בעזה ובלבנון, נבנו נגד מחבל בודד, חוליה ומנהרה, לא נגד מתקפת פתע אופרטיבית של דרגים מתמרנים: גדודי נוחבה, טנדרים, נ״ט, כוח הפורץ בגזרה רחבה לכבוש יישובים. מרגע שהנחה זו התקבלה, כיבוש היישובים בשמחת תורה היה תוצאה של פריצה שהמערך לא נבנה לעצור.

ההשוואה ל־1973 קצרה כי היא מכריעה. גם אז היתה קונספציה, הופתענו ושילמנו בדם על סירוב לקרוא את הסימנים. אבל ב־1973 עוד עמד צבא הכרעה: היו אוגדות, היה תמרון, ובתוך ימים צה"ל חצה את התעלה וניצח.

מהכרעה להרתעה: הכשל התשתיתי שקדם ל־7 באוקטובר

ב־2023 הכלי כבר לא היה. זה הרובד התשתיתי, שקדם לאחרים בעשרים שנה ויותר. בלב ההיערכות עמדה הנחה מסמרת שיער: אין עוד צורך להביס את האויב. די להרתיעו ולהתישו, לקנות שקט בדלק, בכסף ובמכסות עבודה.

דילוג לתוכן