גיוס קבוע של עוצבות מילואים לעיבוי הגבולות לא היה מעשי. אי אפשר להחזיק את הגנת ישראל על רגלי המילואים. לכן ההגנה נשארה נגד מחבלים בודדים: מג״ב, כיתות כוננות דלילות, טנקים ספורים, תצפיתניות שרואות ואין מי ששומע. מתקפת פתע אופרטיבית אינה נעצרת. היא נכנסת. והיישובים, מרגע שנפרצה הגדר, היו בני כיבוש.

כישלון ההסבה לא נולד ב־2023. הוא נחשף במלחמת לבנון השנייה: 34 ימי אש מן האוויר, תמרון שנגרר באיחור אל קו הליטני, ואויב שלא הוכרע. דוח וינוגרד והתחקיר של דן שומרון הניחו ב־2007 את ההבחנה והנחו את צה״ל לשוב להיות צבא הכרעה. אבל הדוקטרינה שנכשלה בלבנון המשיכה לנהל את בניין הכוח, וגם בצוק איתן ב־2014 הניבה אותה תוצאה: איום שלא הוסר, אלא נדחה וגדל.

אדוני הנשיא, החקירה שקראת לה הכרחית – אם תיעצר ב"מי לא העירו את מי" – היא תחזור על 1973 בלי ההבדל, ועל 2006 וצוק איתן בלי הלקח.

תחקירי הכשל התשתיתי – אם כל חטאת, שעליו עמדו הכשלים הבסיסי והמצבי – מונחים על המדף. מה פשוט מפרסומם? רק אז אפשר לברר: מי הניח שאין עוד צורך להביס את האויב, מי חתם על מסמך ההסבה ומי, בדרג המדיני ובצבאי, לא מילא את הנחיות וינוגרד ושומרון. חקירה שאינה פותחת כאן אינה חקירה של הדרך אל השבעה באוקטובר, אלא של הלילה האחרון – דחייה של תשובה שכבר נמסרה ולא מולאה.

פורסם בישראל היום, בתאריך 06 באוקטובר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.