איראן

לצד האפשרות לחסימת נתיב שיט עולמי נוסף, עיקר החשיבות בצירוף החות'ים למערכה היא תודעתית והלחץ שהיא עשויה לגרום לזירוז המו"מ עם האמריקנים | בינתיים, באיראן נמצאים על המוקד יעדים כלכליים ותוכנית הגרעין.

בתום חודש לחימה ולקראת האצת המו"מ עם איראן, בפני טראמפ עומדות שלוש חלופות: הסדר מקיף, הפסקת אש ללא הסכם או הסלמת הלחימה | כל הסכם שיסיר את הסנקציות יאפשר למשטר האיראני להשתקם ולרוץ למימוש שאיפותיו | כל חלופה עדיפה על הסדר שיחזק את המשטר.

על רקע הדיווחים שלפיהם ראש המוסד הציג את סילוק האייתוללות כיעד בר-השגה, כדאי להזכיר: מחאות לא מציתים מבחוץ • כדי לסחוף עם נגד השלטון צריך לזהות סדק קיים – ולהרחיב אותו • איך עושים את זה, ומדוע באיראן זה עדיין לא עובד?

ברקע המגעים בין ארה"ב לאיראן תחת לחץ צבאי, מדובר בחלון הזדמנויות נדיר לכפות תנאים שימנעו מהמשטר לשקם את כוחו • ללא פירוק גרעין, הגבלות טילים והמשך לחץ כלכלי – איראן עלולה להתאושש במהירות • ההכרעה כעת תקבע אם האיום יוסר או יחזור בעתיד.

הערכת מצב של מכון משגב בעקבות ההתפתחויות בזירה האיראנית, הלבנונית והבינלאומית.

מצב הסקרים הנוכחי לא מדרבן את הנשיא האמריקני להפסיק את המלחמה. להפך – כל עוד לא עמד ביעדים שהציב, אם יעצור כעת הוא ייראה חלש ועשוי לסבול בקלפי. אבל מה כן עשוי טראמפ לסמן כיעד לתום המערכה?

אירועי הימים האחרונים הוכיחו שוב: היכולת של המשטר אמנם נפגעה, אך היא עדיין קיימת • יש להמשיך ללחוץ על הגז ולשבור את זרועות התמנון כפי שישראל והאמריקנים עושים בשלושת השבועות האחרונים.

מה שאנו חווים בימים אלה אינו עוד סבב לחימה, אלא אחת מנקודות השיא של עימות רב־זירתי שבו המשטר האיראני וזרוע הפרוקסי החשובה לו ביותר נלחמים כדי למנוע את קריסתם המוחלטת מול לחצים חסרי תקדים | עזה היא זירה משנית, אך פעילותינו בה לא חייבת להיות מרוסנת.

בעוד ירושלים ו-וושינגטון נאבקות באיום האיראני, מנהיגי אירופה וקנדה מסתתרים מאחורי דיפלומטיה זהירה, נמנעים מהכרעה מוסרית ומעדיפים אינטרסים צרים על פני עמידה לצד בעלות בריתם.

חיסולו של המנהיג האיראני הוא מהלך משמעותי, שממשיך את ריסוק שרשרת הפיקוד של האייתוללות • מתחילת המערכה הוא נתפס כגורם שמוביל את השלטון • הסתלקותו מהמפה תחמיר את הפגיעה בתהליכי קבלת ההחלטות האסטרטגיות ובמעמדו של השלטון בטהרן.