מלחמה בעזה

אסון 7 באוקטובר לא נבע מטעות נקודתית של מפקדים אלא מקריסה מתמשכת בדוקטרינה הצבאית, שהחלה בתחילת שנות ה־2000, כאשר צה"ל עבר מצבאות הכרעה ותמרון לצבא שמבוסס בעיקר על הרתעה וירי מרחוק.

בממשל האמריקני מבינים כי לאחר טבח שמחת תורה, הכרעת חמאס בעזה היא עניין קיומי לישראל – אך אינה אינטרס ישראלי בלבד.

השנאה בין מפלגת הפועלים לרוויזיוניסטים התלקחה וגרמה נזק למאבק המשותף למען ישראל. השבתת המשק בזמן מבחן קיומי היא שחזור של אותה טעות.

שלוש חלופות עומדות גם כעת בפני הדרג המדיני ביחס לרצועת עזה • אף אחת מהן לא מבטיחה את השגתן של כל המטרות שנקבעו למלחמה.

האם לישראל יש חלופה למימוש מטרות המלחמה ברצועת עזה ולהיחלצות מן המיצר האסטרטגי שהובילה עצמה אליו? • הדילמה ששיתקה את מקבלי ההחלטות בישראל • וגם: ההזדמנות שאסור להחמיץ – עוד לפני שיוצאים למבצע צבאי נוסף.

יתרונה הגדול של חלופת הכיבוש הוא במסר החד שהיא מעבירה: לא עוד צעדי ביניים ומנוף להפעלת לחץ, אלא מהלך שיסיים את שלטון הטרור – והדרך היחידה של מחבלי חמאס לצאת ממנו חיים היא כניעה ושחרור חטופים.

עד היום בכל העימותים שהיו משנות השבעים ועד לימינו אלה נוצר הרושם שאנו מלכתחילה מייעדים את עצמנו לסוג של סבב מלחמתי שיביא לרגיעה. ניצחון והכרעה צריכים לחזור לעולם המושגים של צה"ל.

הממשלה מבקשת לבחור שוב באותה גישה, שהיא גם הסיבה המרכזית לקריסת ההגנה ב־7 באוקטובר • על הממשלה ועל צה"ל להישאר נאמנים לגישת ההכרעה ולמצות חלופות אחרות לפני כיבוש 25 האחוזים הנותרים ברצועה.

הלוחמה הפסיכולוגית והמדינית שמפעיל ארגון הטרור נגדנו נועדה לזרוע פיצול ופירוד בחברה הישראלית, כדי שנקבל הסכם בתנאים נחותים. יש עדיין מה לעשות להכרעת ארגון הטרור, ולגיטימי גם לבחור לסיים כעת במחיר כבד של ויתורים – אולם חשוב להבין את המחירים, ולהגיע להכרעה במהירות.

בספטמבר הקרוב יוכרע האם המערב נותן פרס לטרור הפלסטיני או מעניש אותו כראוי לו. את המוסר שהשתבש אפשר לנצח בשתי דרכים – וישראל צריכה להוביל את המאבק לכינון הצדק בשדה הבינלאומי.