בדומה לכך, ברוח משנתו של יורגן הברמאס (Jürgen Habermas) – מן הפילוסופים הגרמנים החשובים של זמננו, שהלך לעולמו השבוע – ניתן לומר כי הליך דמוקרטי, תקין ככל שיהיה, איננו מספיק לבדו. חוק או החלטה אינם נעשים לגיטימיים רק משום שהתקבלו בפרוצדורה נכונה; הם זקוקים לעיגון מוסרי. בלעדיו, הדמוקרטיה עלולה להפוך למסגרת ריקה מתוכן ומסוכנת, כפי שההיסטוריה האירופית מלמדת.

ומטאפורה להמחשה: דבקות בעקרונות הדמוקרטיה ובכלליה הפרוצדורליים, שאינם מוכפפים למוסר, כמוה כציות של נהג להוראות יצרן המכונית ולחוקי התנועה ותמרוריהם, אך בלי מפה או "וויז" – כלל לא ברור שהוא נוהג בדרך הנכונה.

גרמניה, כמו מדינות אירופה האחרות, ניצבת אפוא בפני דילמה אמיתית – לא בין מלחמה לשלום בלבד, אלא בין שני סוגים של אחריות: אחריות לפרוצדורה תקינה, ואחריות לסיכול איום ממשי בזמן אמת. הבחירה הייתה אולי מורכבת לפני המלחמה; לנוכח ההשתוללות הנוכחית של איראן ושיגורם של שני טילים בליסטיים לעבר האי דייגו גרסייה – היא כבר אינה כזו.

גרמניה רשאית להתנגד למלחמה ולדרוש את סיומה. אך אם זו עמדתה – ראוי שתנמק אותה לא רק בשפה של פרוצדורה, אלא גם בשפה של מוסר. שכן מול מציאות המשתנה לנגד עינינו – אין די בכללים שנוסחו עבור מציאות אחרת. מבחן הורמוז הוא אפוא גם מבחן רעיוני. הוא שואל לא רק כיצד פועלות הדמוקרטיות – אלא על מה הן נשענות כאשר הן נדרשות להכריע. בין פרוצדורה לאחריות מוסרית, הבחירה איננה רק טכנית; היא נוגעת ליסודות שעליהם בנוי הסדר המערבי כולו.

דווקא מגרמניה – יותר מכל מדינה אירופית אחרת – מצופה כי נימוק פרוצדורלי בשם שמירת הסדר לא ישמש לה מפלט ראשון, אלא מוצא אחרון. אם לא מתאים לה להצטרף לאבטחת השיט במייצרי הורמוז, מצופה שלא תסתתר מאחורי נוהל כתחליף להכרעה מוסרית.

פורסם באתר ערוץ 7, בתאריך 23 במרץ 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.