כל הפרסומים

סטארמר ניצב בפני מבחן מנהיגותי שיקבע אם ייזכר כיורשם של בלפור וצ'רצ'יל או כיורשם של צ'מברלין ובווין.

ההכרזות האחרונות של מדינות אירופה על כוונתן להכיר במדינה פלסטינית אינן מפתיעות, אך חשוב להדגיש כי להכרזות הללו אין משמעות ממשית בטווח הקצר. הבעיה בישראל היא שלא קיים ״רמטכ״ל הסברה״ שמחזיק בתקציבים, בכלים ובסמכויות.

על פרשת ההרעבה ותעלומת ההחמצה האסטרטגית: מי לא דבק בתחבולה שנועדה להכריע את חמאס ועקב כך למנוע ממנו את האפשרות להעליל על ישראל?

הגינויים האחרונים של מדינות המערב כלפי ישראל חושפת פשיטת רגל מוסרית ודו פרצופיות חסרת תקדים.

על אף התמיכה המוצהרת של אינדונזיה בפלסטינים, ועל אף החסמים החוקתיים והתרבותיים, גישתו הפרגמטית של הנשיא סוביאנטו, קשריו עם מדינות ערב ובראשן סעודיה, והרצון להתבלט בזירה הבינלאומית – עשויים להכין את הקרקע לתהליך נורמליזציה עם ישראל ביום שאחרי הלחימה בעזה.

ישראל טרם מימשה ברצועה את שתי מטרות המלחמה הראשיות: פירוק חמאס כארגון צבאי ופוליטי, והשבת החטופים. הקשר בין שתי המטרות ברור: השגת המטרה הראשונה באמצעות יצירת איום קיומי אמיתי ובר־מימוש …

נשיא צרפת לא הפתיע כשהחליט להצטרף למנהיגי אירלנד, נורבגיה וספרד • עם זאת, מבחינה מעשית, השפעת ההכרה החד־צדדית מוגבלת למדי • הבעיה תהיה במישור התודעתי ובסחף שהיא עלולה ליצור.

בחמאס מעריכים שהמגמה כעת היא לטובתם, ומקשיחים עמדות | קידום יוזמת ההגירה מרצון יכניס את חמאס ללחץ ויענה גם לטענות על רעב | בשטח אפשר לשנות את התמונה בלי להגדיל את הסיכון לחיילינו.

הצהרתו של תום ברק, לפיה שיתוף פעולה בין טורקיה לסוריה "אינו עניין של וושינגטון", מתקבלת בירושלים כקריאת אזהרה • החשש: בניסיון להשיג יציבות, ייווצר לחץ על ישראל להסכים להסדרים עם משטר אל-ג'ולאני.

הקשר עם אנקרה בשנים האחרונות מאופיין בעיקר במתחים, ולאחרונה באיומים מפורשים | בין הסכנות העיקריות שיש להתייחס אליהן – מלחמה על אנרגיה, התעצמות צבאית, חיכוך בסוריה וגם הקשר עם ארה"ב.