כל הפרסומים

המתחרים על לב הסינים, הצורך לבסס את השליטה בהורמוז וגם המאבקים הפנימיים: שורשי ההחלטה האיראנית לזרוק לפח בשלב זה את מזכר ההבנות עם ארה"ב קשורים לכמה סיבות, ולא נובעת רק מקיצוניות נטולת בינה.

העולם עובר בהדרגה מסדר חד־קוטבי בהובלת ארצות הברית למערכת בינלאומית תחרותית יותר, שבה סין ממלאת תפקיד מרכזי יותר. הלקח עבור ישראל אינו התרחקות מארצות הברית, אלא להפך: חיזוק הברית האסטרטגית עימה, לצד בניית בסיס עוצמה לאומי עצמאי יותר.

כניעה אמריקנית לתכתיבי טהראן תגביר את תאבונו של המשטר שמשתמש בסוגיה זו כ"פצצת אטום כלכלית", מאיים לחסל את הנשיא האמריקני ומספק קדימון למה שצפוי בסוגיות הגרעין.

רחפנים מבריחים נשק דרך גבולות מצרים וירדן, אך האיום האמיתי חמור יותר: חמאס אוגר מאות ואלפי רחפנים למתקפה משולבת, בעוד מערכת הביטחון מתקשה לעקוב, לסכל ולתאם מענה לאומי אפקטיבי ודחוף.

בניגוד לטענה שלא מושקע די מאמץ בתרגום ההישגים הצבאיים להצלחות מדיניות, המציאות דווקא מראה מה קורה כשרצים לפתרון מדיני לפני מיצוי המהלך הצבאי.

אחרי 7 באוקטובר ישראל יודעת מה קורה כשמבלבלים בין כוונות זמניות ליכולות צבאיות קבועות. אירופה צריכה ללמוד את הלקח לפני שיהיה מאוחר מדי.

כשגורל חופש הפעולה של צה"ל בלבנון, בעזה ובאיראן עומד על הפרק – הפגישה עם נשיא ארה"ב עלולה לסבך את מצבה האסטרטגי של ישראל עוד יותר • ברקע, טורקיה מאיימת לממש את חזונה לציר סוני חדש וסיוע של טראמפ עלול לשנות את מאזן הכוחות באזור.

פורסם במקור ראשון, בתאריך 7 ביולי, 2026. בזמן שעיני כל העולם נשואות בעיקר להלוויית הענק של עלי ח'מינאי באיראן, לאפשרות של חידוש ההתנגשויות במצרי הורמוז ולפסגת נאט"ו באנקרה, סדרת פיצוצים …

האפשרות שארצות הברית תעביר חלק מיכולותיה הצבאיות לישראל נמצאת על השולחן | מול האיומים הגוברים על בסיסיה במפרץ, ישראל מציעה יתרונות ברורים – אך גם מציבה דילמות אסטרטגיות, מדיניות וביטחוניות כבדות משקל.

פסגת נאט"ו בטורקיה מתקיימת על רקע החשש מצמצום המחויבות האמריקנית לביטחון אירופה, ומעניקה לאנקרה הזדמנות לחזק את מעמדה בברית • למרות הביקורת על מדיניותו של ארדואן, אירופה מתקשה לוותר על טורקיה כשותפה ביטחונית ואסטרטגית.