כל הפרסומים

בניגוד לסבבים קודמים, הפעם יוזמת ההסלמה נמצאת בידי טהרן. ישראל וארה"ב ייקלעו לדילמה כיצד להגיב להידרדרות הנוכחית, ועשויות גם להתעמת סביב סוגיית לבנון. ייתכן שגם טהרן כלל אינה מעוניינת כעת במערכה נרחבת.

מיד אחרי מלחמת ששת הימים ויתרה ישראל מרצונה על הישגיה עוד לפני שהחל המו"מ, וקיבלה בתגובה את תוכנית רוג'רס ומלחמת ההתשה. כעת, כשהיא תוקפת, עליה לעגן מסמך הבנות עם טראמפ – לפני שירח הדבש המדיני יסתיים.

מי שבוחן את העימות הנוכחי רק דרך מאזן ההישגים הטקטיים, מפספס. שני הצדדים קוראים מאותו ספר אסטרטגיה, שבו ניהול העימות מחליף את פתרונו. אם ישראל לא תקרע את הכבלים, המלחמה תהפוך ממצב זמני למצב קבע.

שמונים שנה ללא תפיסת ביטחון לאומי סדורה הובלו אותנו לרצף מלחמות התשה. ראש המל"ל הנכנס חייב להחזיר לגוף הזה את תפקידו המקורי – המעריך הלאומי.

ההגבלות שהוטלו על ישראל מנעו ממנה לפעול. יש לקוות שהתקיפה האווירית ברובע הדאחיה אתמול פותחת פרק חדש במערכה בלבנון ולא תהיה אירוע חד פעמי.

ביקורת על סגנונו והתנהלותו של טראמפ כלפי ישראל, על מסריו הסותרים בנוגע לאיראן ועל התבטאויותיו כלפי נתניהו, אך לצד זאת אמירות כי במבחן המעשים הוא הפגין לאורך השנים נחישות עקבית מול המשטר האיראני | טראמפ מבין את חשיבות המשך הלחץ הצבאי והאסטרטגי על איראן ולא צפוי לנטוש את המערכה לפני החלשתה המשמעותית.

כאשר צד אחד חייב להשיג הכול כדי לנצח, בעוד הצד השני צריך רק לשרוד כדי לא להפסיד, יתרונו של הצד החזק אינו בהכרח מתורגם לניצחון.

חשיבותו העיקרית של ההסכם להפסקת האש בין ישראל לממשלת לבנון הוא בהפרדה שהוא מנסה ליצור בין לבנון והציר האיראני. בטהראן ובצמרת חיזבאללה כבר הבהירו שלא יסכימו לכך. התגובה הישראלית והגיבוי המדיני לכך מצד טראמפ הם שיכריעו.

עיקרי הדברים ישראל נמצאת בשלב אסטרטגי: הישגים צבאיים משמעותיים כבר הושגו, אך אף אחת מהזירות המרכזיות – איראן, לבנון ועזה – לא נסגרה בהכרעה ברורה. מצב זה עשוי להיות עדיף …

מול השאיפה האמריקאית להסכם דחיינות שיזרים מיליארדים לטהרן, ישראל חייבת לשנות פרדיגמה ולחתור למיטוט אקטיבי של ראש התמנון האיראני.