משה פוזיילוב: "יש אחד שאני חושב שהוא מתאים יותר מהיתר, אבל כולם אנשים ראויים וטובים שעשו תפקידים מרשימים".
לגבי מ', סגן ראש השב"כ המכהן המועמד לתפקיד, אמר: "הוא מנהל מצוין, והוא עשה תפקידים מאוד משמעותיים וטובים. הוא היה רכז השטח הכי טוב שהכרתי, אבל את התפקידים החשובים שלו הוא עשה באופן לא משמעותי".
הראיון המלא התקיים ב-103FM והתפרסם במעריב, בתאריך 28.03.2025.
מאיר בן שבת: מכיוון שאנו בישראל משוועים לראות במפלת חמאס, ההערכה שלנו באשר להפגנות ומשמעותן עלולה להיות מוטה ולהפוך להערכת יתר. עלינו להיזהר מכך, ולהיות צנועים בהערכותינו באשר לאופן שבו יתפתחו הדברים.
מצד אחד יש בהפגנות הללו ביקורת אותנטית נגד חמאס, שמגיעה גם משכונות ויישובים שמזוהים עם הארגון. מצד שני, המוחים אינם פועלים כקבוצה מאורגנת, ואין להם הנהגה אחודה או אמצעים להרחבת מאבקם ולהסלמתו. מולם ניצב חמאס – כוח חזק, חמוש, נטוע היטב בכל רובדי החברה והחיים ברצועה. אומנם כרגע הוא מחבק את המחאה ולא מתעמת איתה, אך בנקל הוא יכול לשנות את גישתו. מאזן האימה בשטח נוטה באופן מובהק לטובתו. חמאס כבר הוכיח את יכולתו לתעל מחאות כאלה לכיוון ישראל באמצעות הפעלת מניפולציות שונות. סביר שיעשה כך גם הפעם.
הראיון המלא התפרסם במקור ראשון, בתאריך 28.03.2025.
פרופ' קובי מיכאל: קשה להעריך איך הדברים יתפתחו בעזה. אם נגיע למצב שבו 100,000 איש יצאו לרחובות עזה להפגין, זו תהיה הנקודה שבה חמאס תבין שהיא הגיעה לקצה. שם נוכל להגיע לפריצת דרך משמעותית בכל מה שקשור לעז. זו גם תהיה הנקודה שבה יכול להיות שהנהגת חמאס תקבל את ההחלטה להגלות את עצמה מרצון מהרצועה, כי המפגינים האלה מפגינים נגד שלטון חמאס. חמאס מבינה שאוכלוסיית עזה הרבה יותר מסוכנת מצה"ל. השלב הבא – יהיה שהם ישחטו את חמאס, כפי שקר בהרבה מדינות ערביות אחרות.
הראיון התקיים בערוץ הכנסת, בתאריך 27.03.2025.
פרופ' קובי מיכאל: מדובר במחאות שהן אותנטיות בעזה. חמאס די נבוכה מהעניין הזה ויש לה קושי לטפל בו בעיקר באזור של בית לאהיה שיש גם נוכחות שלנו. אנחנו צריכים להבחין מה בדיוק אומרים המוחים – בין ההתנגדות לשלטון חמאס לבין ההתנגדות שלהם לאידאולוגיה של חמאס. הם לא מתנגדים לאידאולוגיה החמאסית, אלא לשלטון שמביא אותם לאומללות שבה הם נמצאים. זו לא מחאה פוליטית, אלא כזו שתכליתה להביא אוכל הביתה, לשמור על ילדיהם ולהצליח לקיים שגרת חיים. הם מרגישים סיכון אמיתי משלטון חמאס.
הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 27.03.2025.
פרופ' קובי מיכאל: חשוב לומר שמאחורי ההפגנות הללו יש יד מארגנת וזו יד של הפתח. הם מנסים לרכב על הגל הזה כדי להחליש את שלטון חמאס בעזה. לזה מצטרפת גם הביקורת של הרשות הפלסטינית כולל קריאה לחמאס לעזוב את עזה.
אני חושב שחמאס לא מגיבה עדיין כי היא בסוג של הלם. היא מגששת את דרכה וקצת איבדה את היכולת הארגונית שלה. בשבוע האחרון הורדנו ממפת הפעילות החמאסית האזרחית לא מעט גורמים ובראשם ראש ממשלת החמאס בעזה, ראש מנגנון הביטחון בדרום הרצועה ועוד אחרים. צריך להתין ולראות איך זה יתפתח.
ככל שהתופעה הזו תתרחב, גם הסדק יתרחב ויילך. מחסום הפחד יכול גם לקרוס ואז נוכל לראות היקפים הרבה יותר משמעותיים, לצד פעילות צבאית שלנו שם. יש כאן בפירוש סוג של אירוע משמעותי שיכול להיות משמעותי עוד הרבה יותר.
הראיון התקיים בערוץ הכנסת, בתאריך 26.03.2025.
אל"מ במיל' פרופ' גבי סיבוני: הפיקוד הבכיר של צה"ל ביזבז אשראי מדהים שהמדינה נתנה לו בדמות הגיבורים שאיבדנו, הקורבנות שהקרבנו, הפצועים ופעל בניגוד גמור לדרך הצבאית הבסיסית כדי להשיג את מטרות המלחמה. בשביל להשמיד את חמאס צבאית צריך להשמידו גם אזרחית. ראשי הצבא יחד עם שר הביטחון הקודם התנגדו בתוקף לממשל צבאי ושצה"ל ייקח אחריות והדרג המדיני, בראשות רה"מ, נכשל כשניסה לכפות את מרותו על צה"ל.
הראיון התקיים בכאן מורשת, בתאריך 26.03.2025.
פרופ' קובי מיכאל: אני חושב שנכון היה למדינת ישראל שנעבור את תהליך שידוד המערכות הנדרש מלמטה ועד למעלה, מקטן ועד גדול. כולם היו צריכים ללכת הביתה וללכת לבחירות חדשות. אם ראש הממשלה היה מקבל את אמון העם אז יופי ואם לא אז יבוא מישו אחר תחתיו. לא אלמן ישראל.
זה עניין של הכרח. בסופו של דבר גם רה"מ מדבר על אחריות שיש לו. הוא לא מתנער מזה באופן פורמלי. מאחר וקרה כאן כשל איום ונורא, צריך לטפל בכל המערכות המדינתיות. אי אפשר לטפל רק בחלק. כשמדובר בשב"כ ובצבא, הן כפופות לממשלה ולכן היא יכולה להחליט לסיים כהונה של ראש שב"כ או צבא. מי שסוברני להחליט לסיים כהונתה של ממשלה זה העם בבחירות ואת זהה לדעתי צריך היה לעשות ולהגיע למצב שנבחרת ממשלה שנהנית מאמון העם. יכול להיות שייבחר שוב נתניהו וזה בסדר מבחינתי, אבל אחרי שהעם נתן את אמונו ומתחילים את תהליך השיקום והריפוי בכל המערכות.
הראיון התקיים בערוץ 14, בתאריך 25.03.2025.
נועה לזימי: החותים חידשו את האיומים וירי הטילים שלהם לכיוון ישראל והדבר הזה לא צריך להפתיע אותנו. אני חושבת שהנקודה החשובה כאן היא שאם בתחילת הדרך הייתה נטיה לצייר אותם כמטרד, אז אנחנו רואים שזו בעצם הערכת חסר. ככל ששיתוף הפעולה בין טהרן לחות'ים ממשיך להתנהל באין מפריע, הם עלולים להפוך לאיום אסטרטגי של ממש על מדינת ישראל. אנחנו רואים כבר את ההשלכות, הנזקים של שיתוק נמל אילת, מתקפות על ספינות מסחריות ישראליות או כאלה שמזוהות איתנו. מעבר לכך – איום הטילים ישראל ערוכה להתמודד בצורה טובה.
אני חושבת שצריך להתייחס גם לאיומים אחרים, כמו פשיטה קרקעית. למשך העברת פעילים חות'ים לדרום סוריה. שורה תחתונה לא צריך להיכנס לפאניקה אבל ישראל צריכה להערך בהתאם, לשפר את ההבנה של הזירה התימנית והחותים על כלל יכולותיהם.
הראיון התקיים בערוץ 14, בתאריך 25.03.2025.
פרופ' קובי מיכאל: חמאס ממשיכה כדרכה לתעתע בכולם, כולל במצרים ולכן סבלנותם פקעה. הם הזהירו את חמאס שבמידה והם לא יענו להצעה, הם יגרשו ממצרים את אנשי חמאס שנמצאים שם. חמאס מנסה כל הזמן להרוויח זמן. מאד לא נוח לה עם המתקפות של צה"ל, והיא מעמידה כל מיני תנאים כדי שצה"ל יפסיק את המתקפות.
כשישראל תפסיק את המתקפה, הם יתחילו להעמיד תנאים נוספים ולמרוח את הזמן. בסוף יכול להיות שנגיע למצב שישוחררו מספר חטופים והם ימשיכו להוציא לנו את הנשמה פינצטה. צריך להבין שבסופו של יום אין בכוונת חמאס לשחרר את כל החטופים.
הראיון התקיים בכאן רקע, בתאריך 25.03.2025.
אל"מ במיל' ד"ר חנן שי: חמאס זה ארגון שמתנהג בצורה שאיבד צלם יצור חי. זו תופעה שאין לה שום תקדים. כשעוסקים בכאלה שנראים כבני אדם אנחנו בבעיה גדולה ולכן עושים את כל הניסויים האפשריים. אלטרנטיבה אחרת היא בעצם מה שעשינו לפני כן – להמתין ולראות מה יקרה, אבל זה משרת את חמאס.
חמאס מחכה לראות מה קורה חברה הישראלית שנמצאת בשלבי התפרקות. כל אדם משכיל בחברה חייב להבין שחייבים כרגע לעצור את הטירוף שקורה בתוכנו ולאפשר לממשלה הזו, אם אוהבים אותה או לא, לסיים את העניין. אחרת אנחנו פשוט עוזרים לחמאס.
המדינה עכשיו בסכנה גדולה, ולכן אני אומר שכדאי למתן את השימוש בכלים הדמוקרטיים. דווקא מתוך הדאגה לחטופים לנסות לגלות עכשיו אחריות ולתת לממשלה להמשיך את התהליכים שלה. יכול להיות שבדרך זו כן נוכל להחזיר את החטופים.
הראיון התקיים בכאן רקע, בתאריך 24.03.2025.
