דעות

עם התקרבות חודש הרמדאן, ביטחון וריבונות בבירת ישראל מחייבים פעולה ממשלתית דחופה, למניעת טרור ולהתרעה.

טבח שמחת תורה היה תוצאה של כשל תפיסתי מצטבר, שמקורו בהחלטת צה"ל להפוך מצבא הכרעה לצבא הרתעה | כדי שנצליח לתקן באמת, חייב ליצור מקום מוגדר של "איפכא מסתברא", ולשמור את הכוח הרעיוני בידי המדינאים.

איך ייתכן שאלו שצרחו במהירות ובהתלהבות על “הרעבת” עזה ועל “רצח עם” של הפלסטינים (שתי עלילות דם נגד ישראל) נאלמו לחלוטין לנוכח טבח חד־משמעי, מוכח ומכוון באיראן?

צמצום הסיוע באופן הדרגתי עד כדי אפס בתום העשור הוא צעד דרוש וגם אפשרי מבחינה כלכלית. מה שהיה פעם נכס אסטרטגי עבור ישראל הפך לנטל, בזמן שארה"ב מחפשת שותפות חזקות ועצמאיות.

העימות בין הרשויות איננו תקלה מוסדית – אלא תוצאה של התנהלות לאור מצפנים ערכיים שונים. חקיקה לא תפתור זאת. נדרש בירור ערכי גלוי.

הגיע הזמן לתוכנית לאומית לסיכול הברחות נשק לישראל באמצעות רחפנים.

ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה מספר הנוצרים גדל. זה לא קורה באף מדינה מסביבנו – ולא לחינם.

הדילמה של ישראל: ברגע שארה"ב תפעל נגד משמרות המהפכה, יינתן האות בטהרן לשלב את ישראל במערכה. אלא שדווקא את המערכה הזו ישראל צריכה לפתוח בתיאום מלא עם וושינגטון, תוך שכנוע טראמפ בהכרח לפעול ראשונה.

מדוע הכישלון הצבאי אינו שקול לכישלון המדיני?

הישראלית שחולצה מיריחו השבוע הצליחה בדרך נס להתחמק מאסון, אך בניגוד אליה רבים נכנסים במכוון לשטחי הרשות הפלסטינית, תוך סיכון חייהם • המוטיבציה לפיגועי חטיפה נמצאת בשיא, ואירועים מסוג כזה החלו כמה מהמלחמות האחרונות שבהן הסתבכה ישראל • יש להשקיע מאמצים ניכרים במניעת הכניסה לשטחים פלסטיניים ולמצות את הדין עם מי שעובר על החוק.