-
תובנות, לקחים אסטרטגיים ומשמעויות לישראל.
-
פרס הנובל לשלום לנאווי פילאי, יו"ר ועדת החקירה שקבעה כי ישראל ביצעה "רצח עם" בעזה, מחזיר את הציביליזציה המערבית אל עידן שקדם לעשרת הדיברות ולמצוות "לא תרצח" | זה מחייב את ישראל לייקר את מקדשי החיים.
-
ישראל מתכוננת לאפשרות של מתקפה נוספת, אבל ההיסטוריה מלמדת שההפתעה הבאה עלולה להגיע מכיוון אחר לגמרי. מלקחי מלחמת יום הכיפורים ועד לתרחישים המדיניים שעלולים לשנות את מצבה של ישראל.
-
ככל שהבינה המלאכותית נעשית חזקה ועצמאית יותר, גובר החשש מאובדן שליטה אנושית. השאלה היא לא רק מה אפשר לעשות, אלא גם מה ראוי לעשות – ופה ישראל נכנסת לתמונה.
-
מרחק אלפי ק"מ מישראל, מאבקים פוליטיים בעולם מוכרעים בגלל מדינת היהודים. למה המדינה מקבלת ממדים שאין לה במציאות – ומסיבות סותרות לפעמים? מה ההסבר לכך שהקיום היהודי נתפס כהתרסה?
-
החשד לניסיון השתלטות על תא הטייס בטיסת פליי דובאי מזכיר שהטרור תמיד מוצא דרכים חדשות להפתיע. כדי למנוע את הפיגוע הבא, לא מספיק לסכל מחבלים ולשכלל הגנות. צריך להילחם גם בהסתה ובאידיאולוגיה שמצמיחה אותם.
-
מאחורי מחדל השבעה באוקטובר עמדו שלושה רבדים – הסימנים שלא חוברו לתמונה, תפיסת איום שגויה ובעיקר שינוי עמוק בבניין הכוח של צה״ל • המעבר מצבא הכרעה לצבא הרתעה החליש את יכולת התמרון והותיר את הגבולות ללא מענה למתקפה רחבת היקף • חקירה שתתמקד רק בלילה שלפני הטבח תחמיץ את הדרך שהובילה אליו.
-
תרגול הצוותים לתרחיש של “איום פנימי”, בדיקות רקע קבועות ושיתוף מידע בין חברות ומדינות – אלה מקצת הצעדים שחברות התעופה ורשויות הביטחון בעולם יהיו חייבים לנקוט, כדי למנוע איומים מתוך הקוקפיט.
-
מילות הפרידה הנצחיות של משה רבנו מעם ישראל מקבלות שוב ושוב תוקף מציאותי מצמרר | גילויי התושייה, החוסן והרוח של הציבור בישראל הם מכפיל כוח ובסיס לאופטימיות בהתמודדות של המדינה עם אתגריה הסבוכים.
-
צבא שאינו נערך לתרחישי קיצון שאינם נוחים לו – סופו שיקרוס ברגע האמת, אל מול אויב שמתכונן כראוי למתקפה. את הלקח הזה, גם 53 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, עדיין עלינו ללמוד.