דעות

על המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן, על הטעויות של ישראל בדרך ועל הלקחים שצריך להפיק.

מיד אחרי מלחמת ששת הימים ויתרה ישראל מרצונה על הישגיה עוד לפני שהחל המו"מ, וקיבלה בתגובה את תוכנית רוג'רס ומלחמת ההתשה. כעת, כשהיא תוקפת, עליה לעגן מסמך הבנות עם טראמפ – לפני שירח הדבש המדיני יסתיים.

מי שבוחן את העימות הנוכחי רק דרך מאזן ההישגים הטקטיים, מפספס. שני הצדדים קוראים מאותו ספר אסטרטגיה, שבו ניהול העימות מחליף את פתרונו. אם ישראל לא תקרע את הכבלים, המלחמה תהפוך ממצב זמני למצב קבע.

שמונים שנה ללא תפיסת ביטחון לאומי סדורה הובלו אותנו לרצף מלחמות התשה. ראש המל"ל הנכנס חייב להחזיר לגוף הזה את תפקידו המקורי – המעריך הלאומי.

ביקורת על סגנונו והתנהלותו של טראמפ כלפי ישראל, על מסריו הסותרים בנוגע לאיראן ועל התבטאויותיו כלפי נתניהו, אך לצד זאת אמירות כי במבחן המעשים הוא הפגין לאורך השנים נחישות עקבית מול המשטר האיראני | טראמפ מבין את חשיבות המשך הלחץ הצבאי והאסטרטגי על איראן ולא צפוי לנטוש את המערכה לפני החלשתה המשמעותית.

כאשר צד אחד חייב להשיג הכול כדי לנצח, בעוד הצד השני צריך רק לשרוד כדי לא להפסיד, יתרונו של הצד החזק אינו בהכרח מתורגם לניצחון.

זה לא מקרה שלא בחמאס ולא בקהילה הבינלאומית לא צייצו דבר אחרי החיסולים של רמטכ"ל חמאס ומחליפו בתוך עשרה ימים. כך נראה ניצחון.

מהי שיטת המלחמה במערב בשנים האחרונות וכיצד על ארה"ב וישראל לנהוג כעת אל מול האיום האיראני?

ירושלים המאוחדת אינה מובנת מאליה. יש להגן עליה, להרחיבה ולמשול בה בתבונה. וגם לחגוג אותה.

ההתנגדות בתוך הממשל האמריקני למדיניות טראמפ, הבחירות לקונגרס והניסיון מהעבר, על ישראל לעגן את ההישגים בגבולותיה, באופן הרמטי ולא להסתפק בהצהרות.