דעות

לא כל קהילה לאומית ראויה וכשירה למדינה עצמאית. הקמה של מדינה פלסטינית היא הליכה בנתיב מסוכן ואוטופי שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה. הגיעה העת להוריד את הרעיון הכושל מסדר היום אחת ולתמיד.

מעליונות טקטית להחמצה אסטרטגית: הפער בין יכולות צה״ל לבין אופן הפעלתן.

כאשר ממשלות כמו זו שבקנברה נותנות גושפנקה לנרטיבים כוזבים ואנטי־ישראליים על מלחמת חרבות ברזל – חמאס זוכה בניצחון, ותומכי הג'יהאד מקבלים תמריץ לאלימות נגד יהודים בכל מקום.

המחשבה שלישראל לא היה המידע המודיעיני הנכון כדי למנוע את מתקפת הפתע על העוטף, היא חלק מהקונספציה. מי שצריך לסנן את המודיעין ולהוביל מתקפת מנע הוא הדרג הצבאי הבכיר והדרג המדיני.

דחייתם של גבולות מוסריים בפוליטיקה והתעלמות מזרמים אידאולוגיים בזירה העולמית מובילות למדיניות בלתי עקבית או מושחתת, או לשתיהן יחד. בשילוב עם נרקיסיזם ותשוקה לעסקאות – מתקבלת נוסחה לתוצאות רעות.

אם ישראל תשכיל לנצל את ביקור משלחת הענק האוונגליסטית כדי להתחיל במיזם "כיפת הברזל המוסרית", היא לא רק תגן על עצמה, אלא תהפוך למקום שבו המערב ימצא מחדש את עמוד השדרה המוסרי שלו.

למה ועדת החקירה של 7 באוקטובר חייבת להסיט את הפוקוס מהמודיעין למחדל האסטרטגי־מבצעי.

חרדים לא יתגייסו בהמוניהם. מה שנותר הוא נקיטת עמדה מוסרית, הכרזה עקרונית והדהוד הזעקה של הישראלים שמשרתים וסובלים.

מבוא החלטתו של רב־אלוף איל זמיר שלא להטיל עונשים חמורים על מפקדים המעורבים במחדל 7 באוקטובר נראית לרבים כהתפשרות. בפועל – זוהי פעולה של שיקול דעת אחראי, שנועד לשמר את …

"זה היה הטוב בזמנים, זה היה הרע בזמנים; זה היה עידן החוכמה, זה היה עידן הטיפשות; תקופת האמונה, תקופת חוסר האמונה; עונת האור, עונת החושך; אביב התקווה, חורף הייאוש…". כך …