דעות

הוויתורים הזמניים של ארה"ב לאיראן מעניקים לגיטימציה מסוכנת למשטר האייתוללות, והטון של סגן הנשיא נשמע כמעט מאיים. ובכל זאת לישראל אין ברירה אלא ליישר קו ולנצל את פסק הזמן כדי להיערך ל-2027.

מזהיר מפני תלות מופרזת בארה"ב, טוען שאיראן טרם הכירה בתבוסתה, ומדגיש כי ישראל חייבת לשמר עצמאות ביטחונית לצד הברית האסטרטגית עם וושינגטון.

מה קורה כשהמו"מ מנסה להשיג את מה שהמלחמה לא הצליחה? מג'פרסון ששינה את מאזן הכוחות ועד טראמפ שמנסה לבנות סדר עולמי חדש מול משטר האייתוללות – כך הפך המערב את הדיפלומטיה למסך עשן במקום לכלי לעיגון הישגים.

האם ניצלנו כראוי את חופש הפעולה המלא שהעניק לנו ממשל טראמפ, תוך שהוא מתמודד עם גורמי אופוזיציה חזקים? האם הערכנו נכון את משקלו של מימד הזמן שהיה משמעותי בתפיסת הבטחון של ישראל?

חלק מן המלחמות שניהלה ישראל מאז 2006 דומות יותר למבצעי ענישה רחבי היקף מאשר למלחמות במובנן הקלאסי. ראוי שהנהגת ישראל תדון האם ישראל מסוגלת לממש את מטרות המלחמה.

על המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן, על הטעויות של ישראל בדרך ועל הלקחים שצריך להפיק.

מיד אחרי מלחמת ששת הימים ויתרה ישראל מרצונה על הישגיה עוד לפני שהחל המו"מ, וקיבלה בתגובה את תוכנית רוג'רס ומלחמת ההתשה. כעת, כשהיא תוקפת, עליה לעגן מסמך הבנות עם טראמפ – לפני שירח הדבש המדיני יסתיים.

מי שבוחן את העימות הנוכחי רק דרך מאזן ההישגים הטקטיים, מפספס. שני הצדדים קוראים מאותו ספר אסטרטגיה, שבו ניהול העימות מחליף את פתרונו. אם ישראל לא תקרע את הכבלים, המלחמה תהפוך ממצב זמני למצב קבע.

שמונים שנה ללא תפיסת ביטחון לאומי סדורה הובלו אותנו לרצף מלחמות התשה. ראש המל"ל הנכנס חייב להחזיר לגוף הזה את תפקידו המקורי – המעריך הלאומי.

ביקורת על סגנונו והתנהלותו של טראמפ כלפי ישראל, על מסריו הסותרים בנוגע לאיראן ועל התבטאויותיו כלפי נתניהו, אך לצד זאת אמירות כי במבחן המעשים הוא הפגין לאורך השנים נחישות עקבית מול המשטר האיראני | טראמפ מבין את חשיבות המשך הלחץ הצבאי והאסטרטגי על איראן ולא צפוי לנטוש את המערכה לפני החלשתה המשמעותית.