דעות

אני דוחה את נרטיב ההידרדרות והרוע. איני מקבל את הפסימיזם והבומבסטיות הזועמת של שחקנים קיצוניים, גם אם רבים מאיתנו פצועים וחסרי מנוח. סיפורנו הוא סיפור מפואר של נחישות וייעוד. התקווה לא אבדה.

זהו מקרה קלאסי של התרפסות מערבית: קניית המיתוס שקטר היא שחקן סביר ואמין בדיפלומטיה האזורית, במקום להצביע על תפקידה המרכזי במימון ובהתחמשות האסלאמיזם הרדיקלי, המאיים על ערבים, יהודים ואזרחים מערביים.

בדרכו לממש את מטרותיו האסטרטגיות, מבהיר ממשל טראמפ למערכת הבינלאומית, כי עקרונות המשפט לא יהוו עוד מחסום בדרך להגשמת יעדיו.

על מדינת ישראל לבנות בניין מדינתי-לאומי-מוסרי, שלאורו יתרפאו עמים רבים. בידינו לחשל את כלי התקווה הלאומי והעולמי. על כך שווה לחלום, על זה ראוי ללחום.

חובתם של ראשי מערכת ביטחון הפנים לשמור על זכות המחאה, אך גם להבטיח את זכויות שאר האזרחים לנהל חיים סבירים ללא שיבושים מסוכנים.

מול מתקפות מילוליות חסרות תקדים של טראמפ, מודי לא מיהר להתנצל, אלא בחר להגיב בתקיפות מתוך שמירה על כבודו הלאומי.

7 באוקטובר הוכיח סופית: פתרון שתי המדינות אינו אלא הצבת מדינת טרור אסלאמית על הגבעות השולטות במרכז הארץ. מי שחושב שישראל יכולה להרשות זאת לעצמה, מתעלם מהמציאות. כאן נכנס לתמונה פרויקט E1.

אסור לאירופה להיכנע למשחקי ההשהיה והעיכוב של האייתולות.

מאז הקמתה בימי בן גוריון הושמעה ביקורת על גלי צה"ל. כעת מנסה השר כץ להצליח היכן ששרי ביטחון לפניו נכשלו.

ההודעה על בנייה ב-E1 עוררה תגובות זועמות הטוענות בין השאר ש"זה לא הזמן". שישה נימוקים מרכזיים לכך שנכון וחיוני שישראל תבנה באזור 50 אלף יחידות דיור בעשור הקרוב.