דעות

על חובתה של ישראל להתעלם מהמחויבות לגבולות של המדינות המאיימות עליה ושוכנות בקרבתה.

ראוי לחגוג את אומץ ליבו של עמנו ואת שפע מעשי החסד שבהם נתברכנו בחודש זה. עריכת ליל הסדר היא הרגע המושלם לכך.

כנגד הטוענים שהנשיא טראמפ עומד להתפשר עם איראן בטרם עת, וינברג טוען כי הישגיו עד כה אדירים וכי גם הסכם חלקי לא ימחה את מורשתו האסטרטגית.

מלחמת טריפוליטניה של ג'פרסון מלמדת: מול פער ציביליזציוני אין מקום לסחר ולפרגמטיות – אלא להכרעה צבאית. לקח רלוונטי לוושינגטון ולירושלים מול טהרן של 2026.

ישראל נתפסת כמי שתלויה בסיוע האמריקני, ובפרט במימון להתעצמות צה"ל. בחינה שיטתית של הנתונים הכלכליים מאז החל הסיוע ועד היום מגלה תמונה אחרת.

במובנים של עוצמה צבאית ומדינית, ישראל כבר זכתה בהישגים משמעותיים במלחמה באיראן | אם היא תפעל נכון, היא תוכל לממש את ההישגים הללו ולתרגם אותם בהמשך לקידום הכרעה בעזה ולמציאות שהולמת את האינטרסים שלה.

בניגוד לחוכמה המקובלת שלפיה הגישה “האחראית” היא לבלוע את הפרובוקציות הזוחלות של איראן כדי להימנע ממלחמה – טראמפ העדיף להכות ולשרטט קו אדום, והוא ראוי להכרה ולהערכה על הבהירות המוסרית והאסטרטגית שלו.

התקשורת מלאה בפרשנויות לדבריו של נשיא ארה"ב, שידוע כאלוף העולם באמירת דבר והיפוכו | במקום להקשיב לפרשנויות שנועדו בעיקר להוכיח את דעתו של הפרשן, עדיף לראות מה טראמפ ונתניהו – וגם האיראנים – עושים.

אל מול גלי הגינויים וההסתייגויות של מנהיגים מהפעולות של ארה"ב וישראל באיראן, דוד מ' וינברג מציב מראה של מוסר ובהירות מחשבתית וקורא ללכת בכל הכוח.

ב-1970 הכריח הלחץ הישראלי את המלך חוסיין להכריע את ארגוני הטרור בירדן. גם היום, רק מחיר כבד עשוי לגרום לממשלת לבנון לפעול נגד חיזבאללה.