אסטרטגיה לאומית לביטחון פנים

דו"ח מבקר המדינה על מצב המשילות הנגב, מבהיר כי פעולות נקודתיות אינן מספקות עוד. נדרשת מערכה לאומית מתמשכת, בהובלת הדרג המדיני הבכיר, עם יעדים ברורים, לוחות זמנים, מנגנוני בקרה והקצאת משאבים מתאימה.

כמה פעמים שמעתם שהרשות הפלסטינית אוטוטו קורסת בשל מחסור בכסף, ואיך יכול להיות שזה עוד לא קרה? בגזרת הפיגועים בינתיים שקט, אבל זה לא אומר שהמצב לא ישתנה.

למרות הישגים בדיכוי הטרור, הצטברות של גורמים מסלימים הופכת את המצב ביהודה ושומרון לשברירי, עם פוטנציאל להתלקחות רחבה.

זהו מסמך חשוב בעיקר עבור ישראלים, מפני שהוא חושף את נקודת המוצא הפסיכולוגית והפוליטית של ההנהגה הפלסטינית.

ממאבק נקודתי למדיניות לאומית: כיצד לשבור את מוקדי הכוח העברייניים ולבסס חוק וסדר.

אירועי ההצתות, הפרוטקשן והאלימות בנגב אינם "מקרים נקודתיים" אלא סימפטום לאובדן משילות מתמשך. אם הממשלה לא תפעל בעוצמה – באכיפה, חקיקה, פגיעה כלכלית וחינוך – הפשיעה תהפוך לנורמה והריבונות תיסוג. הגיע הזמן להכרעה: משילות בנגב, עכשיו.

מה שהתרחש בימים האחרונים בנגב איננו עוד מקרה של ונדליזם מקומי, ואיננו התפרצות ספונטנית של רגשות. זהו מסר כוחני וברור של הקהילה הבדואית כלפי המדינה: אתם פועלים נגדנו – ואנחנו גובים מחיר מהריבון.

התפוררות המבנים המסורתיים, הצפת האמל"ח והחדירה לשלטון המקומי הפכו את ארגוני הפשיעה לשלטון לא רשמי. רק כניסה מבצעית של השב"כ תוכל להשיב את המשילות שאבדה.

תופעות הפשיעה הגיעו למימדים שמחייבים מאמץ לאומי מיידי למרות העיסוק באתגרי הביטחון | הצטרפות שב״כ היא הזדמנות | המדינה הוכיחה בשנתיים האחרונות שאפשר לחולל שינויים מקצה לקצה וזה מה שנידרש גם כאן.

32 שנה לאחר טקס החתימה על "הצהרת אוסלו", הרשות הפלסטינית כיום היא שכיב מרע | האם לא הגיעה העת להפסיק את מאמצי החייאתה?