כל הפרסומים

לא עוד השלמה עם סחבת ומריחת זמן. המדיניות הנאיבית פינתה את מקומה למדיניות אסרטיבית והתקפית. "הסוסים הדוהרים", עליהם דיבר משה דיין בשנות החמישים, שבו לזירה והם דוהרים בה בעוצמה ובנחישות שמזמן לא ראינו.

על הנייר לפחות, התוכנית האמריקנית אינה רק נחוצה אלא גם טובה לישראל, משום שהיא מציבה את הרווחים בחזית ודוחה את הוויתורים לסוף

יוזמת טראמפ לא תיבחן בקבלתה או בדחייתה בידי המעורבים, אלא ביכולת ליישמה באופן מלא.

ישראל מבינה כי במציאות הבינלאומית הקיימת בשעת מבחן תצטרך כל מדינה "לעמוד לגורלה". האם מדינות אירופה ילכו בעקבותיה? ספק רב.

עלינו להיות מפוכחים, חמאס לא יאמר “כן” ברור – משום שהתוכנית נתפסת ולא רק בעיניו, כפרו-ישראלית • התרחיש הסביר ביותר הוא שתשובתו תתבסס על התרגיל המוכר: “כן אבל” • האתגר של ראש הממשלה כעת ברור: לרתום את הנשיא טראמפ להבהיר לעולם כולו ש"כן אבל" הוא לא "כן", הוא בעצם "לא".

העסקה לסיום המלחמה בעזה עלולה להתפרש בטהרן כמהלך אסטרטגי שלם המכוון כולו נגדה • כעת הלחץ הפנימי על חמינאי לצאת ל"מתקפת מנע" על ישראל עלול להתגבר.

המלחמה היא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים, וייעודה להשגת מטרות מדיניות שלא ניתנות להשגה בדרכי דיפלומטיה. כתוצאה מכך, מטרתה הצבאית פשוטה וישירה: להכריע את האויב — ולהכניעו עד למידה שבה …

חיזבאללה מסרב בקול להתפרק מנשקו, ובביירות חוששים שהצבא אינו מסוגל להתמודד עם גודל האתגר | ארה"ב לא מצליחה לחסום את הזרמת הכספים לארגון, ואיסוף הנשק מפלסטינים אינו מנבא טובות | תמונת מצב עגומה מלבנון.

התכנית תאפשר לחמאס להישאר גורם הכוח המרכזי ברצועה גם אם לא יהיה לו תפקיד רשמי • הישרדותו לאחר טבח ה-7 באוקטובר תאדיר את שמו • הוא ישקם את יכולותיו הצבאיות – ושום גורם זולת ישראל לא יוכל לפקח על כך באופן אפקטיבי.

שאלון טריוויה שבוחן תרחישים ביטחוניים ומדיניים אפשריים לשנה החדשה בעקבות המלחמה ותוצאותיה עד כה.