כל הפרסומים

החתימה על מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן והמשא ומתן בשווייץ – הערכה קצת אחרת.

ההסכם המתהווה בין ארה"ב לאיראן יוצר תקופת ביניים רגישה שבה ישראל חייבת לשמר חופש פעולה נגד חזבאללה, לעצב את תנאים שטראמפ ידרוש להסכם הסופי ולהיערך לחידוש הלחימה בהמשך.

מזהיר מפני תלות מופרזת בארה"ב, טוען שאיראן טרם הכירה בתבוסתה, ומדגיש כי ישראל חייבת לשמר עצמאות ביטחונית לצד הברית האסטרטגית עם וושינגטון.

מנקודת מבטה של ישראל, שילוב של מוטיבציה גבוהה, ביטחון עצמי ומומנטום חיובי אצל האויב, לצד הגבלות על פעילות צה"ל עלולים לגבות מחירים כבדים מכוחותינו. לכן חופש פעולה וביצוע כל המהלכים הנדרשים להגנה על לוחמינו חייבים להיות מחוץ לדיון שמתקיים עם ארה"ב על המותר והאסור בצל המשא ומתן עם איראן.

אם הורדת הבניינים בדאחייה גורמת לעימות עם טראמפ, אפשר להשהות אופציה זו ולגבש "חבילת" מהלכים אחרים.

היסטוריית העימותים מוכיחה שוויתור ישראלי מול איומים איראניים מוביל להחרפת הדרישות ולא לרגיעה • במזה"ת, ובוודאי מול המשטר בטהרן, ויתור על חופש הפעולה מתוך חשש מהסלמה אינו נתפס כאקט של אחריות.

ישראל עשויה בקרוב לעמוד בפני דילמה דרמטית – האם לוותר על רצועת הביטחון שתאפשר את שובם של תושבים הצפון לבתיהם, או ללכת לעימות חזיתי מול הבית הלבן.

לאחר שישקע אבק הקרבות, ישראל תזדהר בשמי המזרח התיכון בזכות התעוזה, היכולות והנחישות שגילתה במלחמה הארוכה בתולדותיה | אקורד הסיום התבוסתני של הפרק הנוכחי לא מבטל את הישגיה, וגם לא יאפיל על תעצומות הרוח וכושר העמידה שנחשפו במלוא תפארתן.

מה קורה כשהמו"מ מנסה להשיג את מה שהמלחמה לא הצליחה? מג'פרסון ששינה את מאזן הכוחות ועד טראמפ שמנסה לבנות סדר עולמי חדש מול משטר האייתוללות – כך הפך המערב את הדיפלומטיה למסך עשן במקום לכלי לעיגון הישגים.

פרטי הסכם הגרעין המתגבשים בין איראן לארה"ב נראים לא טוב, ומעוררים חשש לא פחות ממזכר ההבנות. ישראל ידעה בעבר למצוא פתרונות גם לקשיים מורכבים כאלה, ובעבודה מאוחדת ניתן לקוות שכך נעשה גם בעתיד.