כל הפרסומים

הדחת מוחמד באקר ד'ואלקדר והחלפתו במוחסן רצ'אא'י חושפות את הקושי של המשטר האיראני לשקם את צמרת קבלת ההחלטות לאחר המלחמה. לצד ניסיון לייצב את המערכת, המינוי מדגיש את המחסור בבכירים בעלי ניסיון ומשקל.

כל עוד רצועת עזה אינה מפורזת לחלוטין וחמאס מחזיק ביכולות צבאיות, אין מה לדבר על נסיגות כלשהן או על מהלכי-שיקום, ובוודאי שלא על עצירה או האטה של מכונת הסיכול | הצהרת נתניהו על דחיית מתווה 15 הסעיפים היא מחויבת המציאות. עכשיו צריך לחדש את התקיפות ולגנוז רעיונות שנתנו לחמאס את מה שנחוץ לו יותר מכל: תקווה.

מצרים, טורקיה, קטאר ופקיסטן הן מרכזי כוח המבקשים לעצב מחדש את עזה, את ההסדר עם איראן ואת מעמדה האזורי של ישראל

ברית סעודיה–טורקיה–פקיסטן אינה רק תוצאה של היחלשות איראן. היא עשויה להיות גם אחת הסיבות לכך שוושינגטון תעדיף לעצור לפני ריסוקו המוחלט של משטר האייתוללות.

תחת איום איראני ולחץ אמריקני, ירושלים מחפשת נקודות פגיעה אחרות – ולהעביר מסר של נחישות ● המסרים, היעדים והאסטרטגיה לשימור ההרתעה.

מאות אתרים ארכיאולוגיים ביהודה ושומרון נפגעו מביזה, בנייה והרס, כאשר הרש"פ מקדמת באונסק"ו הכרה בהם כאתרי מורשת פלסטיניים | כעת ישראל משנה כיוון ומשקיעה בהגנה, חפירה ופיתוח.

בעזה ובלבנון נאלצת ישראל לשחק את המשחק הדיפלומטי שוושינגטון מובילה כדי להמשיך לזכות בתמיכתה וכדי לא להצטייר כסרבנית | אסור להכניס למשחק הזה את חופש הפעולה, ויש להשמיד תשתיות טרור ומחבלים באשר הם.

מעז שהוסבה לתיש אי אפשר לצפות לחלב. באותה מידה, אי אפשר להסב את צה״ל לצבא התשה, לוותר על הכרעת האויב ועל היכולת להכניעו בתנאינו — ואז לצפות לממש במו"מ מטרות מלחמה שרק הכרעה בשדה הקרב הייתה יכולה להשיג.

ארה"ב מנהלת את המערכה מול איראן בזמן שהיא מביטה על המאבק הנרחב יותר נגד סין | אלא שההיסוס מהבית הלבן רק פוגע בוושינגטון, ואם המצב הזה יימשך – כולנו יכולים להרגיש את ההשלכות.

סינון ביטחוני אינו מספיק: כוח השיטור החדש חייב לבטא התנתקות אמיתית מתפיסת הפליטות הנצחית ומהמשך הסכסוך.