כל הפרסומים

ניהול המערכה באיראן משקף את תפיסת הפעלת הכוח שהשתלטה על המערב.

האסטרטגיה של טהראן ברורה – מלחמת התשה רב-זירתית • בלי שליטה בשטח מדרום לליטני, כל הסכם יישאר על הנייר.

ייתכן שמול רצונותיו של הנשיא טראמפ והצורך לשמר את רמת השותפות איתו, אין מנוס מלהסכים להפסקת אש | אם זה המצב, מוטב למסגר זאת כך ולא כוויתור במסגרת חידוש המגעים עם לבנון, שישדר נכונות לפשרות ביטחוניות מול ממשל שלא מסוגל לספק את הסחורה, וגם ישמש תקדים למקרים דומים בעתיד.

טראמפ חותר להגיע להסכם עם איראן, אך סימנים מוקדמים ראשונים מלמדים שהוא עשוי לכלול גם ויתורים בעייתיים | מה ישראל צריכה בהסכם כזה, ולאילו נושאים הוא צריך להתייחס?

שינוי המגמות המדיניות בעולם: ארה"ב אינה נהנית עוד מתמיכה רחבה מצד מדינות העולם בעוד סין מנצלת את המצב לטובתה.

ממעצמה אזורית, איראן מתנהגת כאחרון ארגוני הטרור, שכל מטרתו היא לשרוד. כתוצאה מכך, השאיפה של המשטר היא להגיע להסכם קצר-טווח ככל האפשר, בעוד האינטרס של ישראל ושל ארה"ב הוא הפוך – ואסור ליפול למלכודת הזו.

הנשיא הטורקי התרברב שיוכל לפעול נגד ישראל כמו בלוב ובקרבאך • כשבוחנים את היכולות הצבאיות של ארצו, עולה מסקנה ברורה: כל ניסיון כזה נועד לכישלון • אבל יש גם תרחיש אחר, מסוכן לא פחות מפלישה ישירה, שצריך לעורר דאגה בצה"ל.

אילו רבע מן הפגיעות באיראן היו מתרחשות בישראל, השיח הציבורי היה מגדיר זאת כתבוסה קשה. כאשר הדבר מתרחש אצל האויב, מתפתח לעיתים נרטיב הפוך של הקטנת הישגים ושל תחושת כישלון.

לקראת השיחות עם לבנון: הממשל הלבנוני לא מסוגל לספק לישראל את הדבר החשוב ביותר שהיא צריכה ממנו – הסרת האיום הביטחוני כלפיה מצד חיזבאללה. לכן, צריך להנמיך ציפיות ובעיקר להימנע מפשרות ביטחוניות לקראת המו"מ או במסגרתו.

נשיא ארה"ב טראמפ מחזיר לאיראנים במטבע משלהם, ומפעיל לחץ נוסף כדי לשבור את התנגדותם בשולחן המו"מ | אבל לצד היתרונות, יש לא מעט סכנות – ובעיקר הסלמה מסוכנת שעלולה לחדש את אש המלחמה.