כל הפרסומים

בניגוד לישראל, ארצות הברית אינה יכולה להתהדר באותה מידה בהשגת מטרות המלחמה שנקבעו לפני סגירת המיצרים ותקיפת המפרציות, ובהן קטאר, שעמה יש לה חוזה הגנה.

ריכוזיות שלטונית היא כלי חיוני ביכולתה של מדינה לאיים על סביבתה; פיצולה לכמה מוקדי כוח מנטרל את הסכנה הנשקפת ממנה.

סיכום מבצע "שאגת הארי" ו"זעם אפי" וניתוח ההישגים והאתגרים שניצבים בפני ישראל וארה"ב.

תחושת החמיצות שמלווה את ההישגים של המלחמה נובעת מהרושם שהשינוי המיוחל באיראן היה בהישג יד, אך הפסקת האש הרחיקה אותו והרימה את המשטר מהקרשים המאמצים מול וושינגטון צריכים כעת להוביל לשתי החלטות: לא להפשיר את הסנקציות הכלכליות, ולא להגביל את חופש הפעולה של ישראל.

הפגיעה בכלכלה האיראנית חשובה ביחס לכמה מהיעדים של המלחמה, אך המשטר עדיין נאחז בשלטון בכוח. הסבלנות שיגלה טראמפ להפרות האיראניות היא המבחן ליציבות הפסקת האש.

גם כשאיראן מאיימת על אירופה באופן ישיר – היא ממשיכה לטמון את הראש בחול בטענה ש"זו לא המלחמה שלנו". זוהי הוכחה נוספת שכמו בעבר, אסור לנו לוותר על יכולת ההגנה העצמית ולהסתמך על התחייבויות והבטחות שווא.

איראן מנסה לבנות תודעת ניצחון, ולא מתגמשת לנוכח דרישות ארה"ב. יש אפשרות ממשית שהמלחמה לא תסתיים בהסכם או בהפסקת אש, ואז תידרש ישראל לשמר כמה אינטרסים חשובים. מה מונח על הכף, ומה ניתן לתעל כעת לטובתנו?

האיגרת של מוג'תבא חושפת את הצורך ההדדי והקיומי של השניים זה בזה • חיזבאללה זקוק לחסות האידיאולוגית והכלכלית של טהרן, בעוד חמינאי נשען על ארגון הטרור כדי להוכיח את כשירותו מול יריבים מבית.

טראמפ לא תכנן "מלחמת הכרעה" באיראן, אבל ייתכן שהתעקשות טהרן תוביל אותו להרחיק לכת עד הפלת המשטר | מצב כזה דורש היערכות במערכת הביטחון לפעולות חריפות יותר של איראן, כמו חשיפת תאי טרור שהוצפנו בעולם.

במשטר האיראני מעריכים שהזמן פועל לרעת טראמפ יותר מאשר לרעתם ולכן מעדיפים להמשיך את מלחמת ההתשה ולשלם במזומן כדי להבטיח הישג בעתיד. על-מנת להימנע מכך, על טראמפ לבצע מהלכי הכרעה שמהם הוא נמנע עד כה, כולל השמדת תשתיות לאומיות של איראן. בינתיים, למרות האיומים, כל האופציות פתוחות.