כל הפרסומים

אילו רבע מן הפגיעות באיראן היו מתרחשות בישראל, השיח הציבורי היה מגדיר זאת כתבוסה קשה. כאשר הדבר מתרחש אצל האויב, מתפתח לעיתים נרטיב הפוך של הקטנת הישגים ושל תחושת כישלון.

לקראת השיחות עם לבנון: הממשל הלבנוני לא מסוגל לספק לישראל את הדבר החשוב ביותר שהיא צריכה ממנו – הסרת האיום הביטחוני כלפיה מצד חיזבאללה. לכן, צריך להנמיך ציפיות ובעיקר להימנע מפשרות ביטחוניות לקראת המו"מ או במסגרתו.

נשיא ארה"ב טראמפ מחזיר לאיראנים במטבע משלהם, ומפעיל לחץ נוסף כדי לשבור את התנגדותם בשולחן המו"מ | אבל לצד היתרונות, יש לא מעט סכנות – ובעיקר הסלמה מסוכנת שעלולה לחדש את אש המלחמה.

בניגוד לישראל, ארצות הברית אינה יכולה להתהדר באותה מידה בהשגת מטרות המלחמה שנקבעו לפני סגירת המיצרים ותקיפת המפרציות, ובהן קטאר, שעמה יש לה חוזה הגנה.

ריכוזיות שלטונית היא כלי חיוני ביכולתה של מדינה לאיים על סביבתה; פיצולה לכמה מוקדי כוח מנטרל את הסכנה הנשקפת ממנה.

סיכום מבצע "שאגת הארי" ו"זעם אפי" וניתוח ההישגים והאתגרים שניצבים בפני ישראל וארה"ב.

תחושת החמיצות שמלווה את ההישגים של המלחמה נובעת מהרושם שהשינוי המיוחל באיראן היה בהישג יד, אך הפסקת האש הרחיקה אותו והרימה את המשטר מהקרשים המאמצים מול וושינגטון צריכים כעת להוביל לשתי החלטות: לא להפשיר את הסנקציות הכלכליות, ולא להגביל את חופש הפעולה של ישראל.

הפגיעה בכלכלה האיראנית חשובה ביחס לכמה מהיעדים של המלחמה, אך המשטר עדיין נאחז בשלטון בכוח. הסבלנות שיגלה טראמפ להפרות האיראניות היא המבחן ליציבות הפסקת האש.

גם כשאיראן מאיימת על אירופה באופן ישיר – היא ממשיכה לטמון את הראש בחול בטענה ש"זו לא המלחמה שלנו". זוהי הוכחה נוספת שכמו בעבר, אסור לנו לוותר על יכולת ההגנה העצמית ולהסתמך על התחייבויות והבטחות שווא.

איראן מנסה לבנות תודעת ניצחון, ולא מתגמשת לנוכח דרישות ארה"ב. יש אפשרות ממשית שהמלחמה לא תסתיים בהסכם או בהפסקת אש, ואז תידרש ישראל לשמר כמה אינטרסים חשובים. מה מונח על הכף, ומה ניתן לתעל כעת לטובתנו?