כל הפרסומים

ארה"ב מגבשת מדיניות חוץ חדשה לפיה בעלות ברית נדרשות לא רק ליהנות מהגנה אמריקנית, אלא גם לתמוך באופן פעיל במדיניותה של ארה״ב. להיעדר תמיכה עשוי להיות “תג מחיר”. בריטניה עלולה לשלם את המחיר.

המגבלות על פעילותנו בלבנון והפסקת התקיפות בביירות מאפשרות לחיזבאללה להפר את הפסקת האש, בלי לחשוש שמחיר ההפרה יהיה בלתי נסבל. כך הוא יכול לקבוע איך, היכן ומתי לתקוף, לשלוט בעוצמת ההסלמה, לקבוע את כללי המשחק ולעצב את תגובת ישראל.

על הצורך המהותי להוביל להפלת המשטר הרצחני באיראן. הוא קורא לאמץ את שאיפותיו ופועלו אורי לוברני, שבמשך שנים ניסה לקדם את היעד החשוב.

מאמצי הסיכול בעזה רחוקים מלהדביק את קצב השיקום של חמאס, ומשקפים הליכה על חבל דק גם מול האיומים בשטח | כשחלק גדול מהקשב והמשאבים מופנים בצדק לאיראן וללבנון, מותר להיות בררניים פחות ולמצות את האמצעים שבידי שב"כ והפיקוד המרחבי. אפשר לשאוב השראה מהמבצעים התחבולניים שביצע המוסד בזירות השונות.

הנשיא טראמפ מדבר על הסכם טוב שנמצא ממש מעבר לפינה, אך ההתפתחויות האחרונות באזור מספרות סיפור מעט אחר, שהצליח לבלבל את מיטב המומחים • בכיר איראני אמר שאיום אמריקני במצור ימי על מצר הורמוז "הוא יותר בלוף פוליטי מאשר המציאות" • ורמז: נתיבי הים האדום אף הם על הכוונת.

בימים אלו של זיכרון ותקומה, עלינו לזכור כי הריבונות הישראלית נבחנת ביכולתנו להביט ביושר בעיני ידידותינו, להוקיר את עזרתן, אך להישאר נאמנים לצו העליון: הגנה על הבית בדרכים הנדרשות לנו, ורק לנו.

מצמרר לחשוב עד כמה היינו קרובים, ביחס לאיראן, לשחזור המודל הצפון־קוריאני. האפשרות כי יום אחד הייתה הקהילה הבינלאומית מתעוררת אל מציאות של איראן גרעינית, בדומה למקרה הצפון־קוריאני, אינה תרחיש תיאורטי.

האם איראן עומדת בפני קריסה כלכלית? נתונים שונים מלמדים על מצבה החמור של טהרן, אך האייתוללות התרגלו כבר שנים רבות להתמודד עם צנע ועיצומים. האם כעת בכל זאת יגיעו לסף שבו המדינה תפסיק לתפקד?

ישראל צריכה להיערך לאפשרות של חידוש הלחימה ובסתר ליבה מותר לה גם לקוות לכך, במיוחד לאחר הפרסומים על יכולות השיגור שנותרו בידי המשטר | הארכת הפסקת האש תשחק לידי האיראנים שמבקשים לשפר את הישגיהם במשא ומתן.

ההצבעות בקונגרס נגד סיוע לישראל אינן מחלוקת פוליטית אלא סימפטום לשבר ציביליזציוני עמוק בין מוסר אובייקטיבי למוסר יחסי בתוך ארה"ב.