כל הפרסומים

התגובות הזועמות בטהרן חושפות את עומק הפגיעה בציר האיראני – ואת המבחן הקרוב של ישראל.

הוויתורים הזמניים של ארה"ב לאיראן מעניקים לגיטימציה מסוכנת למשטר האייתוללות, והטון של סגן הנשיא נשמע כמעט מאיים. ובכל זאת לישראל אין ברירה אלא ליישר קו ולנצל את פסק הזמן כדי להיערך ל-2027.

מזכר ההבנות של ממשל טראמפ מול טהראן מוסבר לרוב כ"ראייה מעצמתית רחבה" לעומת המבט המקומי והמצומצם של ישראל. אך בפועל, דרך הביצוע משדרת חולשה מסוכנת ששחקנים עולמיים כמו סין ורוסיה כבר מנצלים.

קורבי הנשיא מסבירים שהוויתורים לאיראן נועדו לשפר את מצב הכלכלה ואת סיכוייו לצלוח את בחירות האמצע, וכך להמשיך בתוכניותיו למזרח התיכון | האיראנים מבינים זאת, וניתן להניח שסחטנותם רק תגבר | בכל מקרה, ישראל לא צריכה לשלם על כך.

המערכה מול איראן המחישה כי הסכמי אברהם אינם עוד מסגרת נורמליזציה בלבד, אלא בסיס לברית אסטרטגית עם איחוד האמירויות.

חשיפת מנהרת הכטב"מים במג'דל זון והצהרות חזבאללה על חידוש "כיבוש הגליל" ממחישות את הפער בין ההצהרות למציאות – ומבהירות מדוע ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לסגת כל עוד הארגון ממשיך להתחמש ולהתבסס בדרום לבנון.

חיילים סורים בביירות יכולים לעורר מחדש מלחמת אזרחים במדינה, ולשלוח אותה למאבק בין-עדתי ארוך ועקוב מדם | האם המחשבה של נשיא ארה"ב לשלוח את א-שרע להילחם בחיזבאללה מופרכת, או שיש בכך גרעין של היגיון?

יותר מאשר לחפש אחריות ואשמה, חשוב להבין לעומק את הכשל, להפיק לקחים ולמנוע את האסון הבא.

כיצד מנסה אנקרה למנף את המשבר בהורמוז כדי לשמר את מעמדה האזורי מול מגבלות השפעתה בוושינגטון והתחזקות ישראל.

הרגיעה הזמנית משרתת את האינטרס האמריקאי המיידי, אך ישראל חייבת למנוע מאיראן וחיזבאללה לנצל את ההפוגה לשיקום כוחם.